פרו: אריקיפה, קניון קולקה וקונדורים, איקה, טרק בהוארז וחזרה הביתה דרך מדריד.

לאחר היציאה המוצלחת מלה-פז, המשכתי לאריקיפה  Arequipa שבפרו.
כן, כבר שמעתי, הרבה ישראלים תקועים בלה-פז...  וישנם אי אילו נסיונות חילוץ... תרשו לי להיות אמא פולניה לרגע: ¨חבר'ה למה לא יצאתם משם כשעוד היה אפשר ?!¨  .... דוד שלי אומר, הכל עניין של תיזמון.

והכי מצחיק שיומיים לאחר החילוץ המתוקשר של הישארלים מבוליביה, כל הבלאגן שם נרגע. אם הייתי אנטישמי, הייתי בטח טוען שיש ליהודים יד בכל המהומות בבוליביה, ושהם מסכנים כמו תמיד את השלום העולמי.

אריקיפה, העיר השניה בגודלה ובחשיבותה בפרו, עיר נעימה בה שהינו 3 ימים.
ביקרנו במוזיאון של המומיה חוניטה. מוזיאון יחסית מעניין, בו ניתן לצפות בחוניטה המכורבלת בתוך מקרר גדול ושקוף.

נערה בת יותר מ- 500 שנה, שהוקרבה לאלים על אחת מפסגות ההרים הסמוכים לאריקיפה ע¨י כוהני האינקה, ועקב הקור והתנאים השוררים שם השתמרה חוניטה בצורה מרשימה.

יצאנו ניר ואני לטיול בקניון קולקה  Colca Canyon. את ניר פגשתי באוטובוס מפונו לאריקיפה, גם הוא היה בין הנימלטים באישון לילה מלה-פז.  

הגענו לכפר בשם ינקה Yanque שם היינו במעיינות חמים. ישנו אצל זוג נחמד שהבעל הציע סיור לעתיקות האינקה שבאיזור. אני ויתרתי... אם לא אהבתי את ההיי-לייט של האינקה, המאצ'ו-פיצ'ו. מה הסיכוי שאתרשם מהסיור הזה.

בערב הצטרפנו לחגיגה מסורתית בבית ברחוב הסמוך. היתה להקה נוראית, בירה נוראית עוד יותר עשויה מתירס, אך המקומיים מקסימים,  והריקודים מזכירים הורה ואני שילבתי גם צעד תימני.

השכם בבוקר נסענו לקופנקונדה, עיירה ממנה יורדים לקניון קולקה.

קניון קולקה הינו הקניון העמוק בעולם, ועומקו 2000 מטר. נתון מרשים הא ?! הנופים והמציאות הרבה פחות !

ירדנו שעתיים לכיוון עיירה בשם סאן-פדרו שבתחתית הקניון, שבנו וטיפסנו דרך קושניו ומלטה, ושוב ירדנו לאוסיס, שם התפנקנו בבריכות קרות, כל עוד השמש חיממה את הקניון. כבר באותו יום עלינו שעתיים וחצי חזרה לקופנקונדה.

למחרת בבוקר נסענו לתצפית הקונדורים Cruz del Condor, שם צפינו בהם מרחפים מעל קניון קולקה תופסים תרמיקות, וזה גרם לי לדמיין איך יהיה לרחף מעל הקניון עם מצנח רחיפה. לאחר מכן שבנו לאריקיפה .

לסיכום, הקניון לא מרשים והנופים מסביב סתמיים. אם לא היו אומרים לי שזהו הקניון העמוק ביותר לא הייתי שם לב.

משם המשכנו ניר, יקיר ואני לאיקה Ica. את יקיר פגשנו בהוסטל באריקיפה.
הגדרתי מטרה להוכיח לעצמי ולאחרים שחושבים שאני לא מסוגל לא להיפצע, לעשות שוב באגי וסקי חולות והפעם לחזור בריא ובהכרה כמו אנשים נורמלים. המשימה עברה בהצלחה, ולא נרשמו תקריות. הפעם דאגתי להיות חגור כמו שצריך (לקריאה על נסיון הכושל הקודם לחץ כאן)
מיד כששבנו להוסטל, ארזנו מוצ'ילות ורצנו לתפוס אוטובוס ללימה הבירה.

בלימה עצרנו רק שעה, על מנת לתת אפשרות לזוג מבוגרים וילד נוכלים לגנוב את התיק של יקיר, בתרגיל צרור המפתחות הנדוש, כן, זה נראה נדוש ושקוף,,, עד שזה קורה לך...

מיד לאחר התרומה שנתנו (בעל כורחנו) לשלושת הנזקקים (שיקבלו שיתוק !). עלינו על אוטובוס פינוק עם דיילות, ארוחת ערב וסרט טוב, לנסיעת לילה להוארז Huaraz.

את הטרק הראשון שלי עשיתי בהוארז לפני יותר משמונה חודשים טרק הווי-ווש Huayhuash (למייל המספר על הטרק והשהות הראשונה בהוארז לחץ כאן). וחשבתי שיהיה נחמד לסגור מעגל, ולעשות כאן טרק או שניים לסיכום.

הטרק שעשינו נקרא AKILPO-ISHINCA , טרק שלושה ימים, לא נפוץ במיוחד בקרב מטיילים, אבל יפהפה.

יצאנו מצויידים באוהל לארבעה, בסיפור דרך לא ממש ברור, ובהרבה אוכל (וכמובן מצב רוח).

ביום הראשון עלינו בעמק AKILPO  לצד נהר יפה ובתוך יער. לקראת ערב עצרנו באיזור ירוק ליד נחל .שם עשינו את הלילה. יש לציין שלא היה קר במיוחד.
למחרת המשכנו בטיפוס ללגונה Akilpo, במהלכו איבדנו ניר ואני את יקיר, שפיסטן על ההר מכיוון אחר ושבנו ונפגשנו בלגונה השוכנת בגובה 4600 למרגלות הרים מושלגים, שהגבוה ביניהם עובר את ה- 6000 מטר. לאחר ארוחת צהריים התחלנו לטפס לכיוון מה שנראה מעבר לצד השני של רכס ההרים לכיוון עמק ISHINCA.

בסיפור הדרך לא ממש מוסבר איפה המעבר וטיפסנו על סלעים ובולדרים. במהלך הטיפוס איבדנו אחד את השני... אתן יודעות בנות, מה זה בנים, כל אחד חושב שהוא יודע הכי טוב... ולאחר כשעתיים כאשר כל אחד מגיע מכיוון אחר וצעקות חיפוש, התאחדנו על מה שנראה לנו האוכף הנכון. כל הדרך למעלה רואים את הלגונה, וככל שעולים מבצבצים עוד הרים מושלגים. לאחר מנוחה קצרה ירדנו בירידה תלולה מלאה אבנים מדרדרות ושלג.

מצאנו את עצמנו למעלה משעה מנסים לרדת בכל מיני כיוונים אך, או שהדרך נגמרה במצוק גבוה, או שהיה שלג והיתה סכנת החלקה או שסתם היה סיכוי למפולת סלעים.

בסופו של דבר בירידה איטית וזהירה מבולדרים וסלעים, מחפשים דרכים פחות מסוכנות, לפעמים מעבירים תיקים אחד לשני על מנת לצמצם סיכונים הגענו לאיזור בטוח יותר.
הרחק למטה נשקף העמק, בו ניתן היה לראות אוהלים של מטפסי הרים. שעתיים נוספות נדרשו לנו להגיע לעמק.  ירדנו בירידה חדה קופצים מסלע לסלע, מועדים הרבה, בשעה השניה כבר נכנסנו לחושך ונעזרנו בפנסים עד שהגענו לעמק, שם העברנו את הלילה.
למחרת ירדנו לאורכו של עמק ISHINCA במשך 3 שעות עד העיירה COLLON, בה תפסנו מונית חזרה להוארז.

לסיכום, הטרק היה יפהפה ומעניין, ומזג אוויר מצוין שעל כמותו רק יכולנו לחלום בעונה הקודמת שהייתי כאן.

עמק Ishinca

לאחר הוארז שבנו יקיר ואני ללימה שם הסתובבתי בעיר 4 ימים אוכל ורואה סרטים בעיקר.

ביום רביעי 7:30 בערב עליתי לטיסה למדריד, טיסה מלאה ישראלים שסיימו את הטיול.

מכיוון שהינו אמורים להמתין במדריד 9 שעות  החלטנו לצאת ולשוטט בעיר כדי להעביר את הזמן.

היה משעמם, מה לעשות, אחרי דרום אמריקה אירופה משעממת ויקרה... אני עדיין לא בשל בשביל היבשת הזו !

ב23:30 המראנו לארץ הקודש וכבר ב- 5:30 בבוקר ניצבו רגלי בטרמינל החדש ... ענק .... זה בהחלט היה הטרק האחרון שלי בטיול. 

הפעם לא המתינו לי בני משפחה עם בלונים רק אחי הגדול שריג שבא לאסוף אותי ויחד נסענו להפתיע את כולם ...

בקיצור, אחרי 9 חודשים ו- 9 ימים שבתי לארץ ואריק שרון צריך לדעת שיש לו כאן עוד אזרח שמצביע נגד ההתנתקות !

תם הטיול בדרום ומרכז אמריקה אך לא נשלמו כל טיוליי.