tamar fotos - cocha, potosi, salar

הי כולם,

תמונות חדשות שלי מקוצבמבה, מפוטוסי ומהסלאר

ובנוסף הסיפור המלא על איך קרה שלקח שלושה ימים שלמים לעבור את הגבול בין צילה לארגנטינה:

קוצבמבה

פוטוסי

בפוטוסי היינו בלגונה עם מים חמים ויום למחרת נסענו לביקור במכרות פעילים, ומאז ועד היום אני מדיפה ריח נעים של מתכת.....

סלאר דה איוני

נסענו חמישה חברה לטיול בסלאר, מדבר מלח גדול, למשך ארבעה ימים.

הצטלמנו,

טיפסנו על הר געש פעיל,

ראינו לגונות, שקיעות וגייזרים 

ובעיקר קמנו כל יום מאוד מאוד מוקדם לראות זריחות שלדעתי הענווה יש יפות יותר בארץ ובחינם

מעבר הגבול סן פדרו צילה לארגנטינה - הסיפור המלא

סיימנו את הטיול בסלאר בסאן פדרו צילה ומשם תיכננו לעבור לסלטה שבארגנטינה מה שלא ידענו שלפנינו משימה  לא פשוטה בכלל.

מכיוון שקיבלנו שוק מהמחירים המוגזמים, אפילו ביחס לארץ, החלטנו לא לחכות לאוטובוס חמישה ימים ולנסת ולהגיע בטרמפים למעבר הגבול. אז חיכינו וחיכינו ושוב חיכינו עד שעצר לנו ג'יפ שהוריד אותנו באמצע שום מקום בגובה של 4800 מ' ושוב חיכינו וחיכינו עד שעצר לנו נהג משאית שהסכים להעלות את ארבעתנו ולקחת אותנו עד ל-20 דקות לפני מעבר הגבול. בדיעבד הסתבר לנו שהוא התכון לעשרים דקות נסיעה מהגבול ונאלצנו ללכת כמעט שעה בחושך עם המוצ'ילות הגדולות.

כשהגענו בשעה טובה לגבול גילינו שחסרה לנו חותמת יציאה מצילה ושאין ברירה וצריכים לחזור לסן פדרו מרחק שש שעות, טרמפים והמתנה ממושכת. למזלנו האנשים בגבול היו מאוד נחמדים הם הסכימו שנישן שם,  הציעו לנו שתייה, אינטרנט חינם, ושמירה על המוצילות. בבוקר הם אפילו סידרו לנו טרמפ חזרה, בתא מטען של משאית.  אז התגברנו על אסוציאצית השואה והתחלנו באחת הנסיעות הכי קפואות שהיו לנו כאן ביבשת.

אחרי שקיבלנו את חותמת היציאה המיוחלת הלכנו שוב לנסות את מזלנו ולהגיע בטרמפ חזרה לגבול עם ארגנטינה, אבל הפעם מזלנו לא שפר עלינו וחיכינו למעלה מ-9 שעות ואף מכונית לא הסכימה לקחת אותנו.

עייפים, מיואשים ובלי שום רכוש מלבד הבגדים המלוכלכים שלגופנו הלכנו לנו להוסטל שנוררנו מגבות וחזרנו לבגדים המלוכלכים. מוקדם בבוקר שוב חזרנו לטרמפיאדה הפעם עצרו לנו אבל הסכימו לקחת את הבנות בלבד. אז הבנים המשיכו לחכות ולחכות ולבסוף שילמו לנהג משאית שייקח אותם. בזמן שהבנים חיכו הגענו הבנות למעבר הגבול וזכינו לקבלת פנים חמה, ארוחת בוקר ואף השתתפנו בהכנת ארוחת הצהרים. אחרי מספר שעות המתנה עבר אוטובוס תיירים ובתמורה לתשלום מופחת לקח אותנו עד לסלטה.

זהו, עכשיו אני כאן בסלטה הגשומה בדרכי חזרה לצילה.....

צ'או

תמר