בוליביה: הסלאר - מדבריות מלח, קקטוסים, לגונות והרי געש

HOLA

הגענו לאיוני Ayuni שבדרום בוליביה, כרגיל בגובה של למעלה מ- 3000 מטר. האיזור מדברי עם ריאות ירוקות ... מזכיר את חבל לאדק שבהודו.
יצאנו לטיול ג'יפים  בסלאר Salar חמישה ישראלים, נהג בשם אדי, אישתו ויקי והילד שלהם אקטור שהצטרף כיוון שהיה חולה.

הטיול נמשך 4 ימים במהלכם רואים הרבה דברים. כמו כן גם יש הרבה שעות ג'יפ, זאת אומרת שבין מקום למקום נוסעים כמה שעות טובות, אותן העברנו במוסיקה טובה ...

ביום הראשון, על מנת להיות תיירים מן המניין נסענו לראות את בית הקברות לקטרים, שחלקם בני מאות שנים ועבדו על קיטור.

הסלאר הוא משטח לבן כמו שלג, יש עליו צורות משושים והוא מתפרס עד לאופק.שם ניסינו את כוחנו באומנות ... 

ביקרנו גם באי הקקטוסים הכולל אלפי קקטוסים בכל מיני צורות. בסופו של יום צפינו כמו חנונים בשקיעה ... ומשם נסענו שעתיים לכפר להעביר את הלילה.

למחרת קמנו ב- 3:30 לפנות בוקר על מנת לראות זריחה בסלאר. של מי היה הרעיון הזה לעזאזל? השעה 3:30 ... עוד חושך בחוץ !!!
נסענו שעה עד לסלאר וחיכינו לזריחה. היה קפוא ...

משם המשכנו 3 שעות עד להר געש פעיל. טיפסנו עליו קרוב לשעתיים. ההר מעשן, יותר נכון מפליץ כיוון שהריח שם נורא, ריח חזק של גופרית שאני מניח שקיצרה לי כמה שנים מהחיים.
הלוע צהוב כולו, האדמה שם לוהטת ויש איזורים אדומים שחורים שעוד לא פיענחתי מהם בדיוק.
בחזרה למטה רצנו כמו משוגעים ותוך חצי שעה היינו למטה ישר לארוחת צהריים שויקי המקסימה הכינה לנו.

וחנינו ללילה בכפר באיזור.

למחרת בבוקר ... כן, שוב... קמנו ב- 4:00 בבוקר , תנו לישון !!!

היעד, גייזרים, שבייחוד בשעות הבוקר המוקדמות עובדים במרץ ומשם לעוד מספר לגונות שכבר לא ממש הרשימו אותנו.

ליד אחת הלגונות עצרו לנו למעיינות חמים הממוקמים ליד אחת הלגונות. רק שלאחר שהכנסתי את כל גופי הסתבר לי שהמים לא כאלה חמים ... לאחר 20 דקות נשברתי ויצאתי.

לאחר ארוחת בוקר המשכנו עוד חצי שעה לגבול צ'ילה - בוליביה, שם נפרדנו מאדי, ויקי והקטור שבכה בזמן שעזבנו ...  רגשן משהו ...

עלינו על מונית צ'יליינית שהעבירה אותנו את הגבול לכיוון סאן-פדרו עליו עוד יסופר ...

להתראות בוליביה...

ערן