tamar fotos - carratera austral

הי כולם,
רגע לפני שאני עוזבת את פטגוניה ועוברת לברזיל להיות בקרנבל, סיכום אירועי החודש האחרון:
עזבנו את ברילוצ'ה בלי לצאת לטרקים באיזור (הקרחון השחור והנאוול ואפי) בגלל צפי למזג אויר גשום,

הצטיידנו בהסברים של יענקלה ויצאנו בטרמפים ובאוטובוסים לראות את הקרטרה אוסטרל

 עברנו הרבה מקומות, רובם סתמיים ואין הרבה מה לספר חוץ מזה שמרגע שעברנו לצילה הנופ הפך לירוק יותר ויפה יותר ובהתאם גם המחירים הרקיעו שחקים ולכן ויתרנו לנו על רפטינג טיול סוסים ופשוט הדרמנו בעיקר באוטובוסים, עד לפויאפי העיר הקרובה לקרחון התלוי.
כהרגלו בחודש האחרון, מזג האויר לא עמד לצידנו ובאותו היום היה מעונן ואי אפשר היה לראות את הקרחון, אז נשארנו לישון בעיר ולמחרת יצאנו לתפוס טרמפים לשמורה ומשם לקואייקה עיר הבירה של הקרטרה.
זו היתה התוכנית, אופן הביצוע היה לוקה בחסר;

דינה ונתי תפסו טרמפ די מהר ואילו ערן ואני חיכינו וחיכינו ורק בשעות הצהרים עצרה לנו גברת שאמרה שתוריד אותנו ממש קרוב לשמורה. לגברת, כך הסתבר, יש בעיה בהערכת מרחקים וכך מצאתי את עצמי הולכת חמישה קילומטר עם 25 קילו על הגב.

משם חזרנו לצומת וחיכינו לטרמפ וחיכינו וחיכינו וחיכינו ואפ אחד לא עצר, למרות שהיה להם מקום ולמרות שהתחיל לרדת גשם ואפילו שטרחתי ובידרתי את שערי ברוח כדי שיהיה ברור שמדובר בבחורה.....
לא היתה ברירה והתארגנו ללילה קשה אל מול הקרחון התלוי וקיווינו שלמחרת יהיה טוב יותר.

בערב הגענו לקוויקה שהיתה די שוממת ופיספסנו את דינה ונתי שחיכו לנו שם, שילמתי מאה שקל על המבורגר מגעיל והלכנו לישון. למחרת התארגנו לטרק ועברנו למלון אחר שם פגשנו שני ספרדים שתידרכו אותנו בספרדית שוטפת על ברזיל.
יום אחרי יצאנו לתפוס טרמפ לסרו קסטיו משם יוצאים לטרק המצודה, ולשם שינוי בפעם הראשונה וגם האחרונה היה לנו מזל, עברנו בקלות מטרמפ לטרמפ הגענו לעיר והחלטנו לצאת עוד באותו ערב לטרק.

לא היו לנו מפות מדוייקות אז במשך יום וחצי חיפשנו לנו את הפנייה ימינה לכיוון הלגונה  ואחרי 20 קילומטר והדיפת מתקפות היתושים הענקיים חזרנו לסניורה.

ואז הופיעו מושיענו לאותו היום האבא והאמא הישראלים שלנו ליום אחד שלום ונטע ששינו את התוכניות שלהם והעבירו אותנו את החלק הכי יפה בקרטרה בנוחות ועם הרבה פינוקים...

זהו נגמרה הקרטרה וחזרנו לארגנטינה פה האוכל יותר טוב ויותר זול.

מה עוד???

ראינו את הקרחון המתנפץ שהוא אחד מהקרחונים הבודדים בעולם שעוד ממשיך לגדול.

יצאנו לטרק הפיצ'רוי, הר מרשים, אבל שוב לא שיחק מזלנו וביום למחרת ירד גשם וככה פיספסנו את הלגונה בזריחה ובכלל...

חזרנו שוב לצילה ועשינו את טרק הטורוסים. גם בטרק הזה למרות העובדה ששילמנו מחיר מלא (ומופרז) מזג האויר לא היה לטובתנו וכך פיספסנו את העמק הצרפתי ואת הטורוסים בזריחה.

המשכנו לפונטה ארנס לסיור פינגווינים ומקרוב הם לא חמודים ולא בטיח הכלאה של דג וציפור ולמרבה הצער גם מצחינים ברמה!

מכאן נסענו לאושוויה הנקודה הכי דרומית בעולם (כמעט) ולמרות שמדובר בסופ העולם שווה להגיע לכאן העיר נעימה והנופ בפארק הלאומי מרהיב.