ירח דבש בצ'ילה, ארגנטינה וברזיל

שלום חבר'ה,

אז שוב אני בדרום אמריקה, חזרתי אחרי חמש שנים והפעם עם ימית אשתי הטרייה והמקסימה.

התכנון לירח הדבש שלנו הוא חודשיים טיול בצ'ילה וארגנטינה,בעיקר בדרום מדינות אלו באזור העונה לשם פטגוניה.

אני לא ממש מתחבר עם המונח ירח דבש Luna de miel. אלא יותר ל"טיול שאחרי החתונה". החלוקה ביני לבין ימית הייתה שימית מתכננת חתונה ואני מתכנן טיול. מבחינתי, זה בסדר!

נחתנו באמצע ינואר 2010 בסנטיאגו בירת צ'ילה, כבר בשעות הראשונות שלי במדינה הרגשתי את ההבדל בין לנחות בדרום אמריקה כשאתה מבין ומדבר ספרדית לבין הפעם הקודמת לפני חמש שנים שחוץ משלום ותודה Hola ו- Gracias לא ידעתי כלום.

בקלות ובמהירות תקשרתי עם המקומיים ומצאנו אכסניה יחסית במרכז.
סנטיאגו יקרה יחסית, לינה בחדר זוגי באכסניה פשוטה עולה באזור ה- 40 דולר ללילה.

בסנטיאגו אין יותר מדי  מה לעשות.
עלינו לתצפית על העיר. הר גבוה המתנשא מעל העיר ועולים אליו בעזרת "רכבת" שנמשכת ע"י כבל.
בין לבין, טיילנו בכיכר המרכזית Plaza de Armes, שוטטנו ברחובות ונסענו לבקר בבית חב"ד המפואר בעיר ופגשנו את הרב מנשה, אכלנו פלאפל יקר להחריד והשתכשכנו בבריכות של מרכז הנופש של היהודים בעיר stadium israelita שהכניסה אליו בחינם למטיילים ישראלים, ונכנסים פנימה ע"י הצגת דרכון בלבד.
 
אחרי יומיים בעיר המשכנו לשבת  לעיר פוקון המרוחקת כ- 10 שעות נסיעה. מדובר בנסיעת לילה. (עלות הנסיעה היא  14,500 פזו , כ-30 דולר, במושב קלסיקו שהוא בהחלט נוח ומספיק, אין צורך לשלם כפול בשביל סמי-קמה או פי שלוש לפול-קמה).

פוקון מקסימה, יפה ונעימה בדיוק כמו שזכרתי אותה. הרחובות שקטים ונעימים, ברחוב הראשי יש את מרבית הסוכנויות, מסעדות ובתי העסק.

עשינו שבת בבית חב"ד בפוקון, אותו מפעיל הבן של הרב מנשה מסנטיאגו.
טיפסנו יום להר הגעש הוויאריקה. הטיפוס לא היה קשה במיוחד, נוסעים כשעה עד לרכבל, משם עולים ברכבל חצי שעה נוספת כדי לקצר שעתיים הליכה ומשם ממשיכים בטיפוס של שלוש שעות בערך בזווית חדה בתוך שלג.

מקבלים ביגוד, נעליים וציוד מהסוכנות. במקרה הזה עשינו דרך  גידעון, במחיר של  30 אלף פזו (60 דולר). מדריכים נחמדים, ציוד קצת מיושן. אבל כל הסוכנויות עושות אותו דבר בדיוק. לחלק יש ציוד קצת יותר חדיש, לחלק יש מדריכים שיותר מעיזים.
במקרה שלנו הבחירה בגדעון הייתה טובה. כיוון שבאותו היום ההר עישן הרבה, ובשליש האחרון היה מאוד קשה לנשום, וקבוצות רבות מחברות אחרות עצרו וסבו על עקבותיהן. המדריכים פשוט לא הסכימו להמשיך לטפס כי העשן החריף מזיק לבריאות.
בקבוצה של גדעון הרוב פרשו כיוון שלא יכלו להתמודד עם הריח וקושי הנשימה אבל מי שרצה להמשיך יכל לחבור למדריך שכן עלה עד הלוע.

הנוף לאורך כל הדרך היה מדהים, מרבד של עננים וביניהם רואים הרים אחרים, ומבצבצים פיסות אדמה, אגמים ועוד.
כשהגענו ללוע אחרי 10 דקות טיפוס קשות, גם בגלל הריח החריף של הגופרית ששרפה בגרון וגם בגלל הרוח החזקה מאוד שגרמה לקשיי נשימה, עמדנו אני, מטייל ישראלי נוסף והמדריך הצ'יליאני על גדות הלוע. הלוע אדיר ממדים, כולו היה אפוף עשן ולא ראינו אלא רק את המורדות. בכל אופן אין יותר מדי מה לראות, פעם האחרונה שהיתה התפרצות וראו לבה היתה ב- 2003, לכן המטרה היתה לטפס לויאיריקה ולראות את הנופים היפים שבדרך ולאחר הטיפוס הקשה לגלוש את כל הדרך למטה.

     
לפני שגולשים למטה חוגרים בד קשיח על אזור הישבן שנכרך סביב הירכיים והמתניים ומתחילים את הגלישה למטה במקטעים. החלק הזה היה ממש כייפי!

חזרנו חזרה לפוקון בסביבות אחר הצהריים , חזרנו לאכסנייה לאכול ולנוח ולקראת ערב נסענו למעיינות החמים (9,000 פזו שזה שווה ערך ל- 18 דולר כולל נסיעה של שעה, שהייה בבריכות החמות עד שלוש שעות וחזרה). במקום יש 5 בריכות שונות, צמוד לנהר גועש. היה כייף ומרגיע והמים החמים עשו טוב לשרירים שכל כך התאמצו בטיפוס של הבוקר.

למחרת חברנו ימית ואני לאורטל ואלעד מטיילים שגם התחילו את הטיול, שכרנו רכב לשלושה ימים ויצאנו לטיול בין האגמים הצ'ילאנים. רכב משפחתי פשוט וקטן עולה 52 דולר ליום. לפני חמש שנים הייתי מקבל טנדר 4X4 במחיר הזה.

עברנו בין אגמים, ביקרנו בערים שונות ביניהן בפורטו וארז, ואלדיוויה ועוד. ישנו בלילות באוהלים באזורי קמפינג סמוך לאגם. היה כייף למרות שנסיון הדייג שלי נכשל ולא הצלחנו לדוג. כנראה שבצ'ילה הדגים יותר מהירים מאשר במונגוליה שם הדיג הלך די טוב.

אחרי 5 ימים בפוקון נסענו 10 שעות לברילוצ'ה שבצד הארגנטינאי. עלות הנסיעה היתה 40 דולר.

ברילוצ'ה מקום יפהפה, גדול הרבה יותר מפוקון, רחובות שלמים של מסעדות, מלונות, חנויות שקולדים וגלידות. העיר שוכנת על גדות אגם נוואל-וואפי הענק. ובאופק הרים שעדיין שלג וקרחונים נמצאים על פסגותיהם.

הופתעתי מהמחירים של ארגנטינה. לפני חמש שנים היינו נהנים לטייל בצ'ילה בגלל הנופים המדהימים אך היינו כל הזמן ממהרים לחזור לארגנטינה בגלל המחירים הזולים לעומת צ'ילה.

   
חמש שנים כנראה עשו טוב לארגנטינה ורע לתיירים כיוון שהמחירים הוכפלו ואף שולשו.
חדר זוגי שעלה פעם 60 ש"ח עולה היום בין 150 ל- 200 ש"ח.

    
גם האטרקציות הכפילו את המחיר. איך אומרים, נסחפו הארגנטינאים האלו. אני מקווה שהמחירים ייעצרו וגם יתחילו לרדת אחרת טיול תרמילאים בצ'ילה וארגנטינה של חודשיים יהיה שווה בתקציבו לטיול של 4 חודשים בבוליביה, פרו ואקוודור.

אז מה עשינו בברילוצ'ה ?

    
נסענו לקילומטר ה-17 שזו התצפית שעולים אליה עם רכבל. ומשם נשקף נוף מהמם של האגמים מסביב והעיר ברילו'צה.
חברנו לנו 9 אנשים ועשינו את טרק סרו-קטדרל, טרק של שלושה ימים.
ימית ואני, אורטל מאופקים ושחר מהצפון... ועוד חמישה נספחים.

הטרק היה יפה, היו בו מקטעים קשים של ירידות עצבניות עם דרדורות אבנים, שקצת גרמו לחלק מחברי הקבוצה להאט את הקצב ונכנסנו לתוך החשכה. מכיוון שלא הספקנו להגיע לרפוחיו (בקתה למטיילים בה יש מיטות ומטבח), נאלצנו 9 אנשים להסתדר עם שני אוהלים, ו- 7 שק"שים. ישנו בתוך יער בעמק יפה כשלצדינו זורם נחל נקי.

הטרק היה יפה, הרים משוננים, עמקים, שתי לגונות יפות בדרך, הפריי וג'ייקוב. וכמובן הנוף של כל האגמים מסביב בתחילת הטרק אותו מתחילים בנסיעה ברכבל כדי לחסוך טיפוס של כמה שעות.

כבר בתחילת הטרק הצטרפה אלינו שיפרה,כלבת זאב חמודה שמשום מה התחילה ללכת איתנו במסלול, ובשלב מסויים היא לא הצליחה לעבור מקטעים  מסוימים ומצאנו את עצמנו מרימים אותה ומסייעים לה לעבור.
כמו כל כלבה טובה, היא היתה נאמנה והלכה איתנו עד סוף המסלול.

כשחזרנו נחנו קצת בברילוצ'ה עשינו שבת בבית חב"ד שבברילוצ'ה. אווירה נעימה וזוג החבדניקים שם מקסימים!

שכרנו רכב ל- 24 שעות דרך HERZ מוזר שדווקא חברה הזו שחשבנו שתהיה הכי יקרה, הייתה מצד אחד הכי זולה ומצד שני לא היתה הגבלת קילומטר וגם ביטוח מלא על תאונות. העיקר שלא להתהפך ושהרכב לא ייגנב. כל השאר מכוסה. (שלמנו  350 פזו ליום שזה שווה ערך ל- 350 ש"ח)

יצאנו בצהריים לטיול בין האגמים הארגנטינאים, עברנו בויז'ה לאגוסטורה, לאחר מכן המשכנו לסאן מרטין, עצרנו בכמה מקומות בדרך בתצפיות בנסיון לדוג ששוב נכשל, ואחרי שנתפס הקרס ונאלצתי להיכנס למים הקופאים ולשחרר אותו החלטנו לאתר חנות דגים בסאן-מרטין ולרכוש דגים לארוחת ערב (איתי של ריוי, איפה אתה שצריך אותך ?!)

לקראת ערב שבנו על עקבותינו וחנינו על גדות אגם, הקמנו אוהלים, הדלקנו מדורה וישבנו שחר ואני לנקות את הדגים, לתבל אותם ושמנו אותם על האש.

    
בבוקר זקנה רעה לידנו צעקה עלינו, אבל כשארגנטינאים צועקים עליי אני לפתע לא מבין ספרדית, ולכן היא שחררה קצת,. מסתבר שלקחנו לה בטעות גזע עץ שהיה שייך לה לטענתה, לא נורא,בגלל הצעקות שלה שמחנו לדעת שהיא שותה מים עם הקשקשים של הדגים שניקינו בערב הקודם :)

הדגים נראו טוב, הטעם הרבה פחות, אני כבר לא זוכר את שם הדג אבל זה דג עם טעם ממש לא משהו. טוב, לפחות היה לו יותר בשר מאשר לדגי הטרוצ'ה שיש להם פה.

לפחות נהננו מתפוחי אדמה ובטטות על האש, וגם מפסטה טובה. בקיצור, לא נשארנו רעבים וחוץ מזה למרות הדג הלא טעים חיסלנו שלושה מתוך הארבעה.

שוב עשינו שבת בברילוצ'ה וביום ראשון יצאנו בנסיעה מתישה של 28 שעות מברילוצ'ה לאל קלפטה. בגלל השעות הרבות החלטנו להתפנק על אוטובוס עם מושבים של פול-קמה שעלו מחיר יקר של 396 פזו כרטיס.

באל קלפטה התמקמנו באכסניית תרמילאים של YHA, מקום נעים ונקי. מצאנו זוג נוסף של ישראלים עדי ומתן ואיתם שכרנו רכב ליומיים. רכב קטן מסוג גולף עלה 250 ליום עד 200 ק"מ ליום + 200 פזו נוספים בשביל אקסטרה קילומטר שעשינו ביומיים הללו.

יצאנו בבוקר לקרחון המתנפץ (פוריטו מורינו), קרחון מדהים שגם אחרי חמש שנים השאיר אותי פעור פה לנוכח הממדים שלו. לקחנו שייט של שעה בו מתקרבים סמוך לקרחון המתנשא לגובה של 70 מטרים מעל אגם ענק.

   
הגענו לאל צ'לטאן לקראת ערב ומצאנו ביקתה עם שני חדרי שינה, חדר אוכל ומטבח. מפנק למדי אך גם יקר, 300 פזו לכולנו.

למחרת בבוקר יצאנו לטרק הפיץ רוי. פעם שנייה שאני עושה את הטרק הזה וממש נהניתי ממנו. טרק לא קשה ועם זאת מאוד יפה. כל הדרך רואים ירוק, נחלים, וכבר די בהתחלה מופיעים מגדלי הגרניט המרשימים של הפיץ רוי.
התחלנו ביום מעונן שבתחילתו לא ממש ראו את הפיץ רוי שהיה מכוסה בעננים וככל שהתקרבנו אליו העננות התפוגגה וכשכבר הגענו למרגלותיו העננים לא כיסו אותו כלל אם כי השמיים היו די אפורים.

הפעם בשונה מהפעם הקודמת הצלחתי להגיע לאגמים שלמרגלות הפיץ רוי. בפעם הקודמת היה יום גשום ועננים כיסו את הפיץ רוי ואת כל הדרך.

העמידה על הצוק שמעל האגם השני שלמרגלות הפיץ רוי כשמדי פעם ישנה מפולת של חתיכות מהקרחון לאגם למטה, היתה מרשימה מאוד ועוצמתית.

אחר הצהריים חזרנו מהטרק עלינו על הרכב ושבנו בנסיעה של 4 שעות חזרה לאל קלפטה.

למחרת עלינו על טיסה מאל קלפטה לבואנוס איירס ובתוך שלוש שעות היינו בבואנוס איירס.

      
הטיסה היתה ביום שישי והיינו אמורים להגיע כשעתיים וחצי לפני כניסת שבת, אך לרוע מזלנו הטיסה התאחרה בשעה וחצי והגענו לבואנוס שעה לפני שבת.

צפיתי את המצב ולכן כבר ביום שישי בבוקר הזמנו חדר זוגי באכסניית קמבלצ'ה שבבואנוס איירס ששוכנת 3 רחובות מבית חב"ד.

  
לרוע המזל הסתבר שהאכסנייה הזו די מעופשת ושבעיקר סטלנים נמצאים בה. בכל מקום מעשנים (גם סמים) ותמיד איפה שלא יושבים אפילו בחדר האוכל הפכנו למעשנים פסיבים.

  
החדר שקבלנו, חדר 14, דמה יותר למחסן. ריח של טחב וכל הלילה נעקצנו מפישפשים ולראשונה בטיול הזה מצאתי את עצמי ישן באכסניה על השק"ש שלי. כבר במוצאי שבת עברנו לבניין דירות לא הרחק משם. דירה מפנקת עם חדר שינה, שירותים מקלחת, מטבח ואינטרנט.

היינו למעלה משבוע בבואנוס איירס בירת ארגנטינה. טיילנו בשכונות בוקה וריקולטה שם התהלכנו בין הקברים של העשירים, והצטרפנו לקבוצה של ישראלים מבוגרים שהמדריך הסביר על הקברים השונים והפך את השוטטות בין הקברים ליותר מעניינת. לא הסתננו להדרכה... הוא נתן לנו אישור רשמי :)

קפצנו מדי פעם לשכונת אונסה Once בה יש יהודים רבים, נהנינו ממסעדת בשרים טובה בה אכלנו סטייקים טובים עליהם חלמנו כל הטיול. האמת היא שהסטייקים לא יותר טעימים מהארץ, אבל כש- 400 גרם  נתח אנטריקוט עולה 50 ש"ח ולא 80 עד 100 כמו שעולה בארץ אוטומטית הטעם משתפר...

נסענו לגן החיות בלוחן. עברנו בין הכלובים השונים ולחלקם נכנסנו. גם עכשיו כמו בפעם הקודמת, היה כייף להיכנס לכלוב של טיגריס משוטט ולהאכיל אותו חלב מבקבוק בידיים שלנו כשהפרצוף הענק שלו מול הפנים שלנו ומסתכלים לו ישר ללבן של העין.

את השבתות עשינו בבית החב"ד למטייל בבואנוס איירס שהיה מרוחק שני רחובות בלבד מהדירה שלנו. הרב מנחם שרעבי (לא, הוא לא קרוב משפחה שלי... בכל אופן, לא מצאנו עדיין קשר) הנעים את זמננו וכרגיל לשלוחי חב"ד בעולם הוא עושה עבודת קודש ממש.

אחרי 9  ימים בבואנוס איירס נסענו 18 שעות לפורטו איגאסו (בעלות של 226 פזו בסמי קמה), עיירה ארגנטינאית הסמוכה למפלי האיגואסו.

כל הדרך לא הפסקתי לתאר לימית את עוצמת המפלים שאנחנו עומדים לראות. קצת לפני "לוע השטן" שהוא קבוצת מפלים אדירים בצורה של חצי עיגול בגובה של עשרות מטרים, וכמויות מים לא נתפסות יורדות בהם, חששתי שמרוב הצפייה שאני מפתח בימית היא תתאכזב. אבל לא היא ולא אני התאכזבנו ובמידה מסוימת אפילו הופתעתי כמה אני מופתע ונדהם מהפלא הזה. עשרות מפלים ענקיים שחוברים למעין מפל אחד ענק, ומזרים כמויות אדירות של מים שפשוט לא נגמרים... מדהים!!! כמובן כל ישראלי שעמד שם פנטז על להטות את המפלים האלו לשתי דקות בלבד לכנרת וזה יסדר אותנו.

ימית צופה אל לוע השטן

למחרת עברנו את הגבול לצד הברזילאי ולקחנו טיסה של שלוש שעות עם קונקשן בסאו-פאולו לעיר פלוריאונפוליס.

נסענו לחצי האי סנטה קטרינה לעיירה בשם בארה דל גואה  Barra de Lagua , שם שכרנו דירה מאובזרת מטר מהחוף.
היומיים הראשונים היו מצוינים. ימים של שמש, גלים גבוהים, בילינו הרבה בים עם הפסקות של הכנת ארוחות צהריים בדירה. בערב ניסינו את מזלנו בדייג על המזח הסמוך. נכשלנו בתפיסת דג אבל פיציתי על זה בקניית דג טרי בבסטה של דגים והכנו ארוחה טובה.

אחרי היומיים הטובים הגיעו שלושה ימים של גשמים ועננים שלא אפשרו ממש לעשות משהו מעניין.

אחרי שלושה ימים התייאשנו ממזג האוויר בחצי האי סנטה קטרינה, וגם פורים הלך והתקרב ורצינו לשמוע מגילה ולהנות מאווירת חג. ולכן תפסנו אוטובוס של 17 שעות מפלוריאונפוליס לריו דה ז'נירו (160 ריאל לכרטיס).

הגענו יומיים לפני פורים. שכרנו דירה בשכונת קופקבנה לא הרחק מאחד מבתי חב"ד.
פורים היה נחמד, שמענו מגילה עם הקהילה היהודית בקופקבנה, ואחרי זה כמו מאות ישראלים אחרים הסתפחנו לכל מיני מסיבות פורים של קהילות שונות ברחבי ריו – קופקבנה, איפנמה ולבלון שם יש קהילות. היו מסיבות עם מוסיקה, אוכל, שתייה ותחפושות.

ב- 12 בלילה שכבר לא מצאנו יותר מסיבות הגיע לפתע יהודי צעיר מקומי שהזמין אותנו למסיבת פורים בבית של דוד שלו, ושוב בפעם הרביעית באותו ערב הלכנו לעוד מסיבה, עשרות יהודים ברזילאים ועוד עשרות מטיילים ישראלים כמונו היו שם.

שאר השבוע לצערנו היה גשום ולא התאפשר לנו לעלות לתצפיות מהקורקובדו ומהר הסוכר.

אחרי חמישה ימי המתנה התעוררנו לבוקר בו ראינו פיסת שמיים כחולים ומיהרנו לקורקובדו. עד שהגענו לתצפית כבר עננים כיסו הכל ולא ממש ראינו משהו. היינו צריכים להמתין חצי שעה בשביל לקלוט מדי פעם את הנוף שלמטה. בכל זאת, שילמנו 70 שקלים כניסה.

הלכנו למשחק במרקנה, זה היה משחק לא חשוב ולכן היו כמה אלפים בודדים של אוהדים, רמה אחרת מהמשחק שהייתי בו לפני חמש שנים בו נכחו קרוב ל- 80,000 אוהדים והאווירה היתה עוצמתית.

אבל פיצינו על זה אחרי יומיים בהר הסוכר. היומיים אחרונים בריו היו נעימים ורוב הזמן שמיים כחולים וחם. הנוף מהר הסוכר מדהים. משם מבינים למה אומרים שריו היא אחת הערים היפות בעולם.

במוצאי השבת האחרון שלנו בריו, ימית ואני התכוונו ללכת לתפילה והבדלה בקהילת יעקב הסמוכה, אך לפתע התחיל גשם עז ומצאנו את עצמנו מסתתרים יחד עם אלפי ברזילאים מהגשם העז שלא הפסיק לרדת. מהר מאוד הכבישים הוצפו והפכו לנחלים ממש.

לפני שבוע שבנו ארצה וכבר מתחילים להתארגן על דירה, עבודה ושאר ירקות הקשורים לחיים האמיתיים שאחרי "ירח הדבש".

ואי אפשר בלי לפחות תמונה אחת מהחתונה....