תאילנד - באנקוק והאיים

Swadee-kap (שלום בתאילנדית)

מסידני טסתי עשר שעות לבאנקוק בירת תאילנד עם קונקשן קצר בסינגפור. אחרי 6 שנים שבתי לתאילנד ולא הרבה השתנה. רחוב הקאוסן נשאר כמעט אותו דבר, אני יכול להישבע שהאישה בפינה ליד תחנת המשטרה שכל היום צועקת "Orange juice 10 bat" ועושה סימן עם היד שתבוא היא אותה אישה מלפני שש שנים והיא לא זזה מהמקום שנים. גם  אותם קבצנים ונהגי טוק-טוק נראים לי מוכרים אבל עד מהרה הבנתי שהתאילנדים כולם דומים ובטח אני מתבלבל.

בטיסה לתאילנד כאשר טסנו מעל המידבר האין סופי שבמרכזה של אוסטרליה הטייס הסב את שומת לב הנוסעים לצד ימין בו רואים את הסלע האדום ואולורו.
אז בסופו של דבר כן ראיתי את הסלע האדום אומנם מגובה של קרוב ל 10 ק"מ, וזה לא היה מרשים במיוחד ואני מניח שאם הייתי עושה את כל הדרך ביבשה במשך שלושה ימים בשביל הסלע הזה, אני לא כל כך בטוח שהתגובה של הייתה טובה. כנראה סלע אדום בלב מדבר משמשים לא עושה לי את זה.

ביום הראשון טיילתי קצת בבנקוק ריעננתי את זיכרוני בקווי האוטובוס ליעדים שונים ברחבי בנקוק, כגון: MBK, PANTIP PLAZA, האצטדיון הלאומי לתאי-בוקסינג ועוד. למחרת לפנות בוקר הצטרף אליי עידו שהגיע אף הוא מסידני.

לקח לעידו 24 שעות לחזור לעצמו ולהתחיל להוציא הברות, נראה שתאילנד הכניסה אותו להלם. טוב, אחרי טיול באוסטרליה וניו זילנד תאילנד זה כבר סרט אחר. יש לעידו מזל שזו תאילנד ולא הודו...

עשינו קניות של בגדים בשביל המשך הטיול קצת לרענן את המלתחה שלנו בבגדי טריקו, בגדי ים ומכנסיים קצרים.

למחרת נסענו שלוש שעות לאי קוסמט Koh Samet אי לא מעניין ומשמים, שבכניסה גובים 200 באט בטענה שזה פארק לאומי. נו טוב, לא רק הראש היהודי יודע להמציא דרכים לעשות כסף.

    
ישנו בחוף שנקרא Silver sand beach מסעדות גרועות, אכסניות ברמה נמוכה ומחירים גבוהים יחסית לתאילנד. שכרתי אופנוע לחקור את האי אבל אחרי שעה החזרתי את האופנוע אחרי שגליתי שלוקח 20 דקות להגיע לסוף השביל ואין שום דבר מעניין. גם החופים היו רגילים ולא מיוחדים.

   
למחרת עזבנו ונסענו 3 שעות נוספות לאי קוצ'אנג Koh Chang האי השני בגודלו בתאילנד אחרי פוקט. וסמוך לגבול עם קמבודיה.
השתכנו בחוף שנקרא White sand beach. אכסנייה נחמדה, במקום חוף נהדר, מסעדות טובות ומועדון על החוף בו בערב יש מופעי אש על החף ולאחר מכן יש הופעה חיה של להקה שביצעה שירים מוכרים ברמה ממש טובה.

  
למחרת שכרתי אופנוע ויצאנו לרכיבה ברחבי האי, נסענו צפונה עד סוף האי כשעה נסיעה, הגענו לאיזור בתשלום בו יש בריכות, חופים, מדשאות ומסעדות. היה נחמד ואחרי כשעתיים שבנו לחוף שלנו כשבדרך התהפך מזג האוויר וגשם עז שטף אותנו.

  
כשהגענו החנתי את האופנוע על הכביש מול האכסנייה. עידו שמעולם לא נסע על אופנוע ביקש ממני אם הוא יכול לעשות סיבוב. טיול שלו, וחשוב שהוא יתנסה בדברים, אז איחלתי לו בהצלחה, לא לפני שנתתי לו טיפ שכאשר הוא נותן גז ואז לוחץ על הבלמים. חשוב מאוד שהוא ישחרר את הגז כיוון שאם לא, אזי ברגע שהוא ישחרר את הבלמים הוא יעוף שוב קדימה במהירות.
עידו סימן לי שהוא הבין, עלה על האופנוע ו.... לפני שאמשיך לתאר מה קרה אתאר קצת מה היה בנתיב הנסיעה של עידו. היתה שורה של אופנועים אחד אחרי השני שמספיק להפיל את הראשון ואתם מקבלים אפקט דומינו.
עידו עשה בדיוק הפוך ממה שייעצתי לו. הוא נתן גז חזק מדי, נבהל ולכן לחץ על הבלמים אבל נשאר עם היד על פול גז, וברגע שהוא שיחרר את הברקס האופנוע זינק שוב קדימה היישר אל שורת האופנועים החונה הפיל את הראשון שנפל על השני וכך הלאה. המזל הוא שתאילנדי מקומי הספיק לקפוץ ולעצור את המגיפה אחרי האופנוע הרביעי ואני סייעתי להרים את האופנועים.
בשביל התאילנדים זה היה הזדמנות פז להתחיל בדרישה מוזגמת של כסף על הנזקים שהנפילה גרמה גם אם הסריטות והשברים היו ישנים.
השתמשתי בשיטת הפרד ומשול, שלמנו לראשון לו באמת היה נזק ישיר מהנפילה ולאחרים אמרתי ללכת לחפש יפאני לעשוק אותו.

      
משם חזרנו לבאנקוק לפגוש את גיא שנחת בבאנקוק כשבוע אחרינו.

   
גיא התרגל מהר לתאילנד, הוא ועידו לקחו תור של יומיים לקנצ'נבורי ואני נשארתי שבת בבאנקוק ליד בית חב"ד. הם שבו בשבת בצהריים ולקחו אוטובוס ערב לפוקט. אני לקחתי טיסה ביום ראשון בבוקר לפוקט יחד עם קרן-אור מטיילת שפגשתי יום לפני, שם תכננו לעשות את חג השבועות בבית חב"ד שבחוף פאטונג. היה מאוד נחמד בחג בבית חב"ד בניהולו של הרב אהרון ועוזרו אליעזר.

  
אחרי החג השכרנו קרן-אור ואני שני אופנועים, הפעם אני לא נותן לעידו לרכב, הרכבתי את גיא וקרן-אור את עידו ויצאנו לטייל ברחבי האי הגדול ביותר בתאילנד.

       
בקרנו בחוף פרדייס Paradise beach, וחוף קארון Karon  ובחוף קאטה Kata beach שהוא חוף עם גלים ואפשר להשכיר שם גלשנים. אבל הגלים היו די נמוכים וקצרים שלא ראיתי טעם לנסות לגלוש.
בערביצאנו בפאטונג לאיזור המועדונים מקום מסוכן לגברים...

אחרי יומיים לקחנו מעבורת של שעתיים לקופיפי Koh phi phi. זה היה יום גשום מאוד. הים סער והמעבורת הקטנה התנודדה בצורה מפחידה. ישבתי עם עוד תיירים בחלק האחורי של הסירה כאשר הגיע גל ענק ושתף את כל הסיפון ובמזל לא  נפל משהוא לים. בגלל הגלים הגבוהים המעבורת לא יכלה להמשיך כיוון שהמנוע שלה כל הזמן יצא החוצה ולכן נתקענו עם מנוע דומם כשעתיים בלב ים סוער במיוחד. חלק מהנוסעים ממש נלחצו ולבשו חליפות הצלה. לבסוף גובה הגלים ירד ואיפשר להמשיך אם כי עדיין המעבורת הטלטלה בזוויות חדות.

פעמיים הייתי בקופיפי לפני ומאוד נהניתי, הפעם לא זהיתי את קופיפי. כל הצד המערבי הצד של ה Sunset היה ריק ולא מפותח. לפני הצונמי בזמן שאני הייתי החוף היה מלא בבונגלואים על החוף, מסעדות, כדור עף ואווירה מאוד כייפית. כיום אין שם כלום למעט שני פאבים עלובים. במידת מה קופיפי הייתה בשבילי אכזבה כיוון שבפעם הקודמת היה האי הזה בעניי היפה שבאיי תאילנד.

  
לקחנו עידו, גיא ואני שיט של 4 שעות מהצהריים עד השקיעה ל 4 מוקדים שונים, כולל חוף מאיה Maya beach ושנירקולים. הים עדיין סער והדרך היתה קשה וגם הגעה לחוף המאיה היתה רצופה קשיים אבל היה חוויה, במיוחד ששחינו לאיזור עם סלעים וחבלים וגלים גבוהים שטפו אותנו.

       
יום אחרי זה גיא ואני הלכנו ליום צלילות סמוך לקופיפי. אך שוב הים היה סוער ולא יכולנו להגיע למצוקים שרצינו והספינה פנתה ליעד אחר שם לדעתי הצלילות היו הרבה פחות טובות, ובמיוחד אחרי הצלילות שלי בברייר ריף הסמוך לקיירנס שבאוסטרליה היו שני הצלילות מאכזבות למדי.

אחרי קופיפי שמנו פעמנו לקופנגן להגיע מספר ימים לפני מסיבת הפול-מול שהתקיימה ב 18 לחודש. שעתיים מעבורת לקרבי, 5 שעות אוטובוס לסורטני שבצד השני ושעתיים נוספות במעבורת ורגלינו דרכו על האי קופאנגן Koh pangan.
הגענו ארבעה ימים לפני מצאנו חדר לשלושה בצד של חוף השקיעה  Sunset beach שזה בצד השני של ה  Sunrise beach  שם מתקיימת מסיבת הפול-מון.

   
העברנו את הימים עד המסיבה בהרבה שעות רביצה בחופים, מסאג' תאילנדי, פוט-מסאג', אכילה במסעדות השונות, כל יום משעה ארבע ועד השקיעה שיחקנו כדור עף חופים ... היה מצויין.

שכרתי שוב אופנוע ויצאנו עידו ואני לטייל ברחבי האי קופנגן, כולל התנסות ירי בחץ וקשת.

   
פגשנו לא מעט ישראלים, חלקם הכרנו עוד מאוסטרליה וניו זילנד, אך אם משהוא טוען שהישראלים כבשו את קופנגן אני טוען בתוקף שממש לא, האנגלים הם אילו שכבשו את קופנגן והיה להם ייצוג גדול הרבה יותר מהישראלים והם גם עשו הרבה יותר רעש במיוחד שהם שיכורים, ורוב הזמן הם שיכורים.

בערב של המסיבה, עידו וגיא צבעו את עצמם, יומיים לפני פגשנו את שרי ותמר שגם הם נצבעו לקראת המסיבה. בלחץ החברתי שהייתי נתון גם אני בסוף קצת צבעתי את עצמי אבל דברים עם תוכן "משיח עכשיו" והציור של השמש הצהובה של חב"ד שאותם אני מעריץ.

  
המסיבה מבחינתי היתה כמו שציפיתי וכמו שאני זוכר מלפני שש שנים. הפקה ענקית, אווירה טובה אבל הרבה אלכוהול ושיכורים. אבל אם אתה מחפש את המוזיקה הטובה ומתמקד בה לא ממש איכפת לך מה הולך מסביב.
עידו וגיא ממש נהנו והיינו עד 5 בבוקר על החוף.

למחרת בבוקר לקחתי מעבורת לאי הסמוך קוסמוי Koh samui. עידו וגיא לא הצליחו לקום והגיעו יום אחרי. התאכסנו בחוף צ'אוונג Chaweng beach.
עשינו שבת בבית חב"ד שבמקום במנוהל ע"י הרב יוסי. כרגיל בית חב"ד לא איכזב ושמר על סטנדרט גבוה של שאר בתי החב"ד בתאילנד. וכלל אינטרנטנ חינם, שיחות לארץ בחינם או במחיר מוזל, ארוחות חינם בשבת ומסעדה מצויינת הכוללת עוף ובשר במהלך השבוע.

טיילנו על החוף, במוצאי שבת יצאנו למועדונים שבחוף שאני חייב להגיד שהמסיבות שיש בתאילנד לא רואות את המסיבות שיש באוסטרליה, ומשום מה תמיד מטיילים מדברים על המסיבות של אוסטרליה. אז ככה, אם אתה מחפשים מסיבות, תאילנד זה המקום ולא אוסטרליה. כדאי שתהיו במועדונים בהם יש פחות מקומיות ויותר תיירים כיוון שאז הם די מציקות לגברים התיירים.

יום ראשון לקחנו טיסה בבוקר מקוסמוי חזרה לבנקוק. סיימנו את האיים ופנינו מועדות לויאטנם.

מצאנו דרך האינטרנט כרטיסים להאנוי בירת ויאטנם בכ-100 דולר רכשנו אותם ואחרי יום ישבנו על מטוס בדרכנו לכמה שבועות טיול בוויאטנם.