השיבה לנפאל - טרק האוורסט בייס קמפ, טרק הגוקיו ועמק קטמנדו

שבע שנים אחרי, וחזרתי לנפאל. בפעם הקודמת זה היה הטיול הראשון שלי יחד עם אחי הקטן שמיר שבדיוק השתחרר מהשירות הצבאי המפרך שלו... הפעם, למוד ניסיון, הגעתי עם בן דוד שלי עידו בן ה- 18 וחצי, שעומד לפני גיוס.

משום מה לקחתי טיסה מסובכת, ישראל-עמאן, עמאן-דוחה, דוחה-דלהי שם המתנו 8 שעות, ובשביל לרכך את קטמנדו בשביל עידו, יצאנו לקסבות של דלהי לשעתיים, שאחריהן רחובות קטמנדו נראות ומרגישות כמו רמת אביב, צהלה ואפקה.

מוזר שגם בטיסה ה... 40 שלי אני עדיין לא רגוע בטיסה, מזיע בידיים וממלמל תפילת הדרך כל פעם שציפור הברזל ממריאה, נוחתת או סתם נכנסת למערבולות אוויר.

הטיסה משדה התעופה בן גוריון לשדה התעופה המעפאן של עמאן התבצעה במטוס ארקיע, שנתן תחושת אוטובוס של ז'ק יולזרי עקב זוגות המושבים כמו באוטובוס, היו בו אפילו 48 מקומות וכמובן ספסל אחורי של המקובלים.

נחתנו ב- 17 למרץ בקטמנדו, וישר נסענו לטאמל THAMEL.
מדהים איך 7 שנים אחרי, דברים נשארו אותו דבר. ודווקא במקומות עולם שלישי לא מפותחים אני מצפה שקפיצות הדרך יהיו גדולות יותר לכיוון הקידמה.
עדיין כל בוקר בעלי החנויות שופכים מים מול החנות שלהם, בשביל לנקות ורק יוצרים בוץ. ואם לא די כך, מיד לאחר מכן הם לוקחים מטאטא גמדים ורוכנים ומטאטאים... כן, בןץ!!!
אותם נהגי ריקשה שמציעים כל דקה לקחת אותך למלון, גם אם הוא נמצא ממש מטר ממני. ואם אני לא זקוק להסעה למלון, הם ישר מציעים חשיש או מריחואנה מעשה ידיהם, שיטיסו אותי למקומות שלא ממש באזור המלון בו אני מתאכסן...

כבר ביום הראשון ביררנו על טרקים אצל סוכנות שי. ביום השני עשינו אישורי טרקים PERMIT, רכשנו כרטיסי טיסה לעיירה לוקלה LUKLA עם מועד חזרה פתוח ולמחרת טסנו לנקודת התחלת טרק האוורסט בייס קמפ EVEREST BAE CAMP.

הטיסה לשם הייתה חוויה בפני עצמה. מטוס קטן הכולל 12 מושבים. מכיוון שהיינו רק 8 אנשים על הטיסה, הוציאו הנפאלים 4 מושבים ודחפו סחורה במקום.

הטיסה הייתה בשבילי, איך לא, מפחידה, מטוס קטן שכל משב רוח מרעיד אותו. המראה של הטייסים הנפאלים (אין מחיצה בין תא הטייס לתא הנוסעים) שלוחצים בהיסוס מה על כל מיני כפתורים ואני די משוכנע שלפעמים הם מנחשים.
לקראת הנחיתה, שלא ממש הבנתי איפה המטוס הקטן שלנו הולך לנחות, כיוון שהכל הרים מסביב, המטוס ביצע מספר תמרונים חדים, וכמו במשחק מחשב ממש ראינו מהשמשה הקדמית את המסלול המוזר הולך וקרב במהירות. למה "מסלול מוזר"? כיוון שנראה היה שהמסלול בעלייה, ואכן כך היה. הנחיתה הייתה קשה והיה טיבטי מבוגר שעף מהכיסא שלו. העיקר שנחתנו בשלום. מזל כזה לא היה למטוס דומה שנחת על המסלול הזה לפני חמישה חודשים וגבה את חייהם של שבעה גרמנים (לא יפה... אני יודע מה אתם חושבים...).

טרק האוורסט בייס קמפ במספרים....
13 ימים לקח לנו לעשות את טרק האוורסט בייס קמפ כולל שילוב של שני טרקים נוספים: הגוקיו טרק Gukyo Trek והצ'ולה פאס טרק Cho la pass Trek .
את סבב הטרקים הזה לוקח בממוצע לעשות בסביבות 15-17 יום.
רוב הזמן נמצאים בגובה של 4200 ומעלה.

במהלך הטרק מטפסים שלוש פעמים לגובהי שיא.

5357 מטר בטרק הגוקיו- פסגת הגוקיו רי Gukyo Ri ממנה נשקפים שלושה אגמים הקפואים ברובם מצד אחד, ומצד שני הר האוורסט ורכסים גבוהים נוספים סביבו.
5550 מטר בטרק האוורסט בייס קמפ כשעולים לקלה-פאטאר kala phatar לצפות בהר האוורסט בשעת הזריחה. הר האוורסט מרשים בגובהו וההרים שמסביבו מרשימים גם הם ומלאים שלג וקרחונים.
למעלה מ- 5300 מטר בטרק הצ'ולה פאס כשעוברים פאס רצחני שגומר אותך פיזית ומנטאלית.

הטרק היה יפהפה. הרבה פסגות מרשימות, קרחונים, אגמים ברובם קפואים, קניונים עמוקים, כפרים, נהרות ועוד. וכל הדרך לא הפסקתי להתפעל מצד אחד ולרחם מצד שני על הפורטרים שנושאים משקלים אדירים (40, 50 קילו ואף יותר, ומדובר בעם קטן שרובם מגיעים למטר וחצי).

הטרק היה קשה, הרבה עליות חדות שנמשכו שעות רבות.
דבר נוסף שהקשה על הטרק, היה הקור. רוב הטרק במיוחד באזורים הגבוהים ירדו המעלות ל -15 מעלות בלילה ובמהלך היום בין 5- ל – 10- מעלות. כל בוקר השכמנו לחדר שכל בקבוקי המים בו קפאו. וגם במהלך הטרק לא פעם הוצאנו את בקבוק המים לשתות וגילינו שבמקום מים יש לנו במקרה הטוב ברד ובמקרה הרע המים קפאו. כל בוקר זו הייתה מלחמה חדשה ולא הצלחנו להתרגל לקור.

בטרק זה ובתקופה בה יצאנו (אמצע מרץ) , כמעט בכל יום קמים בשש בבוקר לשמים כחולים ונקיים, ולקראת אחת עשרה בבוקר מתחילה עננות ועד מהרה מתחיל לרדת שלג וקור מקפיא.

כמו בכל טרק שעשיתי בעבר, הטרק כרוך במאמץ פיזי מצד אחד, ומצד שני לא יוצא לי לאכול טוב. כך קרה שירדתי קרוב ל- 7 קילו ב- 13 יום.

התחלנו דבר ראשון בטרק הגוקיו, לאחר מכן דרך הצ'ולה פאס עברנו לעמק המקביל המוביל לאוורסט ובסוף עשינו את טרק האוורסט בייס קמפ.
לאחר שטיפסנו לקלה-פאטאר Kala Phatar שגובהו 5550 מטר, ירדנו חזרה והתחלנו לחזור חזרה ללוקלה, דרך שאורכת בדרך כלל 4 ימים.
לנו זה לקח יומיים, ודרש ממנו הליכה של 10 שעות ביום, עם ריצה בירידות והפסקות קצרות אחת לשעתיים לקפה או מרק חם.
זה לא היה מבחירה אלא כשהתקשרתי כדי לקבוע תאריך טיסה חזרה נאמר לי שהטיסה תהיה בעוד שלושה ימים ב- 6 בבוקר, ולכן נותרו לנו יומיים לרדת מסוף הטרק להתחלה.

אז כמו שציינתי, גם עידו וגם אני נהנינו מאוד מהטרק. אני ממליץ מאוד לעשות אותו.
אומנם הטרק יחסית יקר לעומת הטרקים באזור פוקרה: הטיסות הנדרשות לשם שעולות בסביבות 175 דולר הלוך וחזור וגם האוכל היקר שבעתיים מייתר המקומות בנפאל. לדוגמא, בקבוק קטן של קולה עולה בנפאל כ- 15-20 רופי (חלקו ב- 20… בערך 80 אגורות עד שקל), אבל בטרק הוא עולה החל מ- 200 רופי ובאזורים הגבוהים של הטרק הוא מגיע ל- 350!!!

משום מה כל הדרך, כשעידו הולך בדרך כלל מאחורי, ייתר המטיילים כמו גם המקומיים חשבו שעידו הוא הפורטר שלי, והנפאלים ובמיוחד הפורטרים היו נגשים אליו ומדברים איתו ישירות בנפאלית.

כמה טוב היה לחזור לקטמנדו. ממש הרגשה של בית. ולזה אחראי בית חב"ד ברשות הרב חזקי. לאחר שאיבדתי ממשקלי הגיע הזמן להחזיר, ולכן בימים שאחרי זה אכלתי הרבה, בעיקר שניצלים.

בקטמנדו לא ירדו כבר שבעה חודשים גשמים. נהרות רבים יבשו או זרימתם נחלשה, דבר שגורם לבעיות באספקת חשמל. בימים אלו יש 4 שעות חשמל בקטמנדו. בין 4 בצהריים ל- 8 בערב. כנראה שלסמוך אך ורק על אנרגיה ירוקה זה לא דבר הכי חכם (טורבינות שזרמי הנהרות מסובבים ויוצרים חשמל).

יום לאחר שחזרנו, כבר נרשמנו עידו ואני לבאנג'י... אני רק בתור מלווה וצלם. הקפיצה נקבעה לעוד יומיים.

לכן ביום שנותר לנו שכרנו עידו ואני אופנועים (400 רופי ליום) וחרשנו את קטמנדו.
במשך 6 שעות חתכנו את העמק, מבקרים ב"מקדש הקופים", שמשום מה בשונה מהפעם הקודמת היו בו יותר כלבים מקופים. אולי צריך באמת לקרוא לו "מקדש הכלבים".

מקדש הקופים נפאל

מקדש הקופים

בודנת נפאל

בודנאת', הסטופה הגדולה בנפאל

בודנאת נפאל

בודנאת, הסטופה הגדולה בנפאל ואחת הגדולות בעולם

אופנועים בעמק קטמנדו

טיול אופנועים ברחבי קטמנדו

ארמון המלך נפאל

ארמון המלך בקטמנדו

ביקרנו בבודנאת' שם נמצאת הסטומפה הגדולה ביותר בנפאל ואחת הגדולות בעולם.

ביקרנו בפאשופאטינת, שם נמצאים 108 מקדשים, והגתות לשריפת גופות לצד נזירים, ומקומיים שמקיימים פסטיבלים שונים. מוזר לחלוטין כל הערבוב הזה ביחד. אבל זה מאוד מתאים לנפאל והודו.

בקרנו גם בפטאן, שכונה עתיקה, ובכיכר דורבר בה יש מקדשים ומבנים יפים ועתיקים.

כמו שהזכרתי לפני, הנפאלים חושבים שעידו נפאלי ולכן בכל המקומות שבקרנו בהם נדרש לשלם בין 100 ל- 250 רופי, אותי היו עוצרים לתשלום ועידו היה עובר חופשי.
כשמישהו ניסה לדבר איתו הוא רק נופף בידיו, לסמן שהוא לא שומע ולא מדבר...

כיכר בודנאת נפאל