סין - מפגש ראשון עם סין, אופניים ביאנגשו ובדאלי, טרסות בלונג-ג'י וטרק ערוץ דילוג הנמר

אחרי שבועיים בהונג קונג באירוח מחבק ומפנק של מרכז "שובה ישראל", יצאנו במעבר הגבול בין הונג קונג לסין. 
שבעה ישראלים יצאו לדרך. שמואל הגוזל שמטייל עם כרית אישית, ברק המטפס, אסף הקבלן, שרה מאורוגוואי, עדן, ימית ואני .

כבר ביציאה מהמעבר גבול לסין מבחינים בהבדל בין סין להונג קונג. הונג קונג היא חלק מסין אך יש לה אוטונומיה משלה והאווירה, רמת הניקיון והמבנים שונים מאמא סין.

קבלת הפנים הייתה של מיקוח עיקש על מחיר כרטיס אוטובוס שינה משנזן עיר הגבול ליאנגשו, מרחק 12 שעות. הם התחילו במחיר של 240 יואן (חלקו בשתיים בערך על מנת להמיר לשקלים) וסיימנו ב- 170 יואן לכרטיס.

הנסיעה עברה חלק. חצי מהזמן ישנים בשכיבה ושאר הזמן שוכבים בזווית שינה, מדברים, קוראים או משחקים קלפים.

יאנגשו עיירה יפה, כל האזור מסביבה ירוק וכולל עמקים שביניהם מזדקרים מצוקים ענקיים והרים ירוקים.
האזור העתיק והתיירותי מלא באכסניות, מסעדות וחנויות לתיירים. אווירה נעימה ויש שפע דברים לעשות באזור. תצפיות, חוות פרפרים, שייט בנהר בסירת במבוקים, מעיינות חמים, מערות עם בריכת בוץ, כפרים, שדות אורז, כדורים פורחים מעל האזור ועוד.

שכרנו פעמיים אופניים (10 יואן ליום)  ונסענו עשרות קילומטרים מסביב ליאנגשו.
בקרנו במערה גדולה עם נטיפים, מים זורמים ובריכת בוץ. נכנסנו כולנו לבריכת הבוץ שמשום מה יש לה תכונה של ציפה כמו ים המלח, רק שהמים הסמיכים עם הבוץ היו קפואים. ולא פחות קפואה הייתה המקלחת שחיכתה לנו 10 מטר משם בצורת צינור שהזרים מים קפואים של הנחל שזרם בתוך המערה.
צפינו בהר הירח Moon Hill שיש בו קשת בצורת ירח.

יום לאחר מכן שכרנו שוב אופניים ונסענו ברחבי הכפרים שבאזור יאנגשו לאורך נהרות ובתוך שדות אורז. בסוף המסלול הגענו לגשר הדרקון. גשר סתמי שלא נראה מיוחד, למעט העובדה שהוא בן 800 שנה.

  
שם עלינו על סירת במבוק ארוכה שחנתה על הגדה, וישבנו משכשכים רגלינו במים. כשקמתי לחזור איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי למים עם כל הבגדים ו... האייפון בכיס שלי. מילא שאני אטבע אבל האייפון, פשוט צרחתי בשמו של האייפון ושחיתי לגדה מנסה להוציא את האייפון מהכיס. לקח לו חמישה ימים לחזור לעצמו. אני מקווה שהוא למד את הלקח ולא יתקרב יותר למים....

אחד הדברים היותר מעניינים ביאנגשו הוא השוק. זהו שוק מקורה שמלבד ירקות ופירות יש גם כל מיני מאכלי ים כגון: תמנונים, נחשי ים, שרימפסים, חלזונות ועוד מקקי ים שאין לי מושג מה השמות שלהם. גם קצביה יש שם ולא רק של תרנגולים אלא גם של שפנים וכלבים. פשוט החיות יושבות דחוסות בתוך כלובים עד שבא לקוח שמזמין.על המקום שוחטים אותו, פושטים את העור וחותכים לחתיכות. לראות את הכלבים  המתים וחסרי חלקים תלויים על אנקולים היה די מצמרר. לא נראה שיש לאגודה "תנו לחיות לחיות ולדגים לנשום" מילה בסין.

אחרי 4 ימים ביאנגשו המשכנו ללונגשן, שם אין מה לעשות אבל משם לוקחים אוטובוס 40 דקות לטרסות של לונג-ג'י. כרגיל כמו בכל מקום בסין משלמים תמיד עבור כרטיס כניסה לאתרים ולמקומות סכומים לא מבוטלים של עשרות יואנים. כרטיס סטודנט עובד מאוד חזק ומזכה בהנחה של 50%. מטיילים רבים שאין להם כרטיס סטודנט פשוט שולפים סתם כרטיס, כגון: אדי, רישיון, כרטיס ספרייה ועוד. יש לפעמים יתרון שהסינים לא מדברים, קוראים או מבינים אנגלית. אבל מדי פעם הם מתעקשים על כרטיס סטודנט ולכן כדאי לבוא מוכנים עם אחד. ואם אתם מעל גיל 24 כדאי לזייף גם את הגיל כיוון שלפעמים יש הנחה רק לסטודנטים עד גיל 24.

עשינו מסלול של מספר שעות בין כפרים ובין הטרסות. היה יום מעונן וגשום ובהתחלה לא ראינו כלום. אבל עם קצת סבלנות מדי פעם העננים זזים ומתגלה נוף מדהים של הטרסות על רקע הכפרים וההרים. מקום יפה ושווה ביקור.
 
אפשר להמשיך עוד שעה לכפר של ארוכות השיער. נשים מקומיות עם לבוש מסורתי ושיער ארוך שמגיע עד הרצפה. אין חובה ללכת ממש עד הכפר כי הן כבר מחכות באזור הטרסות.
לדעתי זו מזימה מכיוון שאחרי שמשלמים להן כמה יואנים כדי להצטלם איתם עם השיער, הם פורעות את שיערן ואז מגלים שהוא לא כזה ארוך והם בעצם מוציאות מהתיק זנב שיער ארוך ומחברות לשיער שלהן וכך יוצרות שיער שמגיע עד הרצפה. הן כמובן טענו שזה במקור השיער שלהן, אבל לדעתי אם זה לא מחובר זה לא קיים!

לפני שהגעתי לסין דמיינתי את סין כמו הודו. 1.3 מיליארד בני אדם במדינה השלישית הגדולה בעולם. דמיינתי כפרים מוזנחים, ערים מעופשות ומלוכלכות שהביוב בהן זורם ברחובות. אבל הופתעתי לגלות כי הסינים הרבה יותר אלגנטיים מההודים. הערים שלהם, במיוחד הגדולות, מאוד מתקדמות, יפות ונקיות.
 
אך בלתי אפשרי כמעט לדבר עם הסינים ולתקשר איתם. הרוב המוחלט של הסינים לא מדבר אנגלית. משום מה הם מתקשים להסיק דבר מתוך דבר ולהגדיל ראש על מנת להבין אותנו. אני עדיין לא בטוח אם הם לא רוצים להתאמץ או שרובם פשוט מטומטמים, וכל יום שעובר אני מתחיל לחשוב שהסינים בכלליות די מטומטמים. בקשה של סוכר לתה גורר את המלצר להביא עוד מים או עוד עלי תה. פשוט לא עולה בדעתו שאנחנו רוצים סוכר למרות הפנטומימה והשימוש במילון סיני.

  
לפעמים מגיעים לאכסניה ומבקשים חדרים והם מסתכלים עליך במבט אטום ולא מבינים מה אנחנו רוצים. חדר אנחנו רוצים, לא ביטוח צד ג' לרכב דו גלגלי!!!

  
אבל מבט על הסינים, דרך החיים שלהם, הערים והכפרים שלהם הוא מעניין מאוד.
שווקים רבים, מטבח מעניין ומוזר, לא כשר בעליל וגם הריחות ממש לא לטעמי אבל עדיין כל פעם אני מוצא תבשיל או חיה אחרת שגורמת לי לספק הפתעה, ספק בחילה.

   
כל מיני בעלי מקצוע מוזרים. אחד המקצועות שיותר הצחיקו והפחידו אותי הוא רופא השיניים הנודד. כל מיני מרפאות שנראות כמו מספרה ורופא שיניים שנובר בפיות לקוחותיו.

אחרי הטרסות המרשימות בלונג-ג'י המשכנו לגוילין, עיר גדולה, שם ישנו לילה במלון שלושה כוכבים מפנק (מחיר מפתיע למדי) ולמחרת המשכנו ברכבת שינה 18 שעות לקונמינג,העיר הגדולה במחוז יונאנג.

בקונמינג, עיר גדולה ומפותחת, אין יותר מדי מה לעשות. בהמתנה של יום לאוטובוס לעיר דאלי, מרחק 6 שעות נסיעה, ביקרנו בחלקים שונים ברחבי העיר.
הדבר היחיד שבאמת היה מעניין הוא הפארק הגדול בו כל בוקר מתאמנים מאות זקנים בטאי-צ'י, חרבות, ריקודים שונים קבוצתיים וזוגיים עם מניפות או בלי, משחקים מטקות ועוד.

   
אני חושב שרמת החיים של הזקנים בסין, הקצב חיים והעיסוק הרב בריקוד וספורט זה דבר שאנחנו בישראל צריכים לאמץ. מטומטמים, מטומטמים אבל אפשר ללמוד מהם :)
בערב חזרנו לילדות ובילינו במשחקייה, לא לפני שעשינו מאסג' אצל עיוורים שעומדים בכיכר כשלצידם כסא ועושים מאסג' במחיר זול.

דאלי עיר יפה, במיוחד העיר העתיקה והחומות שעדיין מעטרות חלק ממנה.מצדה המערבי של דאלי מתנשאים הרים ענקיים לגובה של מעל 4000 מטר. בצידה המזרחי משתרע אגם גדול ויפה.
 

שכרנו אופניים ויצאנו לטייל בכפרים הסמוכים השוכנים לאורך האגם. ביקרנו במקדשים ופגודות. בדרך כלל רק מבחוץ. כניסה לכל אחד מהם עלתה עשרות יואנים וזה לא באמת מעניין אותי או את שאר חבריי בקבוצה.
  
טפסנו קצת על ההרים על מנת לקבל תצפית טובה על דאלי,הכפרים והאגם. טיילנו ברחבי העיר העתיקה. אחרי שלושה ימים המשכנו לעיר סמוכה, מרחק 3 שעות נסיעה בשם ליג'יאנג.

בליג'יאנג ישנה עיר עתיקה גדולה ומרשימה. סמטאות רבות עם בתים עתיקים, המבנה ובמיוחד הגגות. בלילה הגגות מוארים בתאורה כתומה. יש הרבה דברים לעשות באזור אך הם לא ממש עניינו אותי. מה גם שחלק מהדברים הסתכמו במאות יואנים בגלל נסיעה למקום, עלות כניסה, רכבל ועוד ועוד.

הגענו לעיר בעיקר לראות את העיר העתיקה ועל מנת להגיע לטרק ערוץ דילוג הנמר מרחק 4 שעות נסיעה.
הטרק היה יפה, הולכים יומיים על הרים, מולנו רכסי הרים גבוהים שבעונה המתאימה הם מושלגים. המסלול בחציו נמשך לאורך מצוקים תלולים. אם מסתכלים למטה רואים ברוב המסלול את הנהר הגדול שם נמצא ערוץ דילוג הנמר.
טרק קל להליכה ודי נחמד. אם אתם כבר באזור שווה לעשות אותו.

חזרנו לפני מספר ימים משלושה ימי טרק באזור דצ'ין. אזור מדהים ביופיו שמזכיר מאוד את ההרים המושלגים בנפאל. עליו אספר בסיפור המסע הבא...