קמבודיה - מקדשי האנקור וואט, הבירה פנומפן וחופי ים בסיהנוק-וויל

הגענו לקמבודיה Camboida גיא ואני עם זוג ישראלים נוסף, ליאון ומאיה איתם טיילנו בנהר המקונג בויאטנם. עכשיו יש לנו קצין מודיעין שהוא אחראי על המפות, הדרכים וכוונות האויב... במקרה שלנו האויב אילו תיירים אחרים שמנסים לתפוס לנו את המקומות הטובים באוטובוס.

יאמי... מקקים, נחשים, פשושים, עכבישים, תולעים ועוד...

הגענו מגבול קמבודיה -ויאטנם לבירת קמבודיה, פנומפן. הופתעתי לטובה מפנומפן ... כן אני יודע, אני מופתע לטובה הרבה פעמים בזמן האחרון, כך היה גם בויאטנם.

   
פנומפן, בירת קמבודיה היא עיר עם איזור תיירותי יפה, סמוך לנהר גדול שמתחבר בהמשך לנהר המקונג האדיר וסמוך לארמון המלך.

  
באזור מלונות רבים ברמות שונות, מסעדות וסוכנויות. ישנן ריאות ירוקות רבות באזור, בהן יש מדשאות, פסלים וספסלים. כל יום בשעות אחר הצהריים כשחום היום נשבר, תושבים רבים מגיעים לגנים הללו משחקים בכדור נוצה או עם ילדיהם  או סתם יושבים ונחים מעמל היום... או בטלת היום... זה לא פחות קשה מעבודה.

ביקרנו בשוק הרוסי, שלא הבנתי למה הוא נקרא כך, לא ראיתי אף רוסי ושום מוכרת לא הציעה לי "כרטיס חבר מועדון"... אבל העיקר שליאון הקמ"ן קנה מחשבון. עכשיו לא יצליחו לרמות אותנו בהמרות השערים בין דולר, ריאל קמבודי ודונג ויאטנמי !!!

בערב הלכנו כולנו לעשות מסאג' ברגליים Foot massage. המקום היה יפה ונראה מפנק, הביצוע היה כואב... לפחות לחלקנו.
כבר על ההתחלה ליאון ואני סבלנו מהשיוף של הרגליים והרגשנו שמורטים לנו את השערות. מאיה וגיא טענו שהיה בסדר. למחרת בבוקר ליאון ואני היינו עם רגליים שורפות וסימנים אדומים ברגליים. גיא שטען שהיה בסדר שינה את דעתו, גם לו התחילה פריחה כמונו. מאיה לא הרגישה דבר. טוב, אין לה שערות למריטה.

אחרי יומיים בפנומפן המשכנו דרום מזרח לכיוון החופים של קמבודיה. רציתי לראות מה הם מציעים ואיך הם יחסית לתאילנד השכנה ממול.

הגענו לסיהנוק-וויל Sihanouk ville אזור ההררי ומיושב בו ישנם מספר חופים. יש הרבה מלונות ומסעדות, אומנם כרגע יש הרבה תיירות פנים של קמבודים באזור זה אבל אני מניח שגם קופנגן וקופיפי היו כך לפני עשרים שנה. כך שאני מניח שסיהנוק-וויל בכיוון הנכון.

הדרך היתה יפה, היו נקודות תצפית על החופים של סיהנוק-וויל, מישורים של שדות אורז וכפרים קטנים. בכביש המוביל לפארק הלאומי סימן לנו קמבודי לעצור, זה היה מעין ריינג'ר של הפארק שהכניס אותנו לתוך המפקדה, הראה לנו את הפארק על מפת תצ"א שלדברי ליאון ממלחמת השחרור לכל המאוחר, ודרש 2 דולר מכל אחד. הוא אמר שהוא יודיע בקשר שיאשרו לנו להיכנס.

פארק רים Ream

בחזרה היו עננים שחורים וגשם התחיל לרדת. אבל סייעו לנו מהשמיים ורק שהגענו לסיהנוק-וויל התחיל גשם זלעפות לרדת.

למחרת רכשנו כרטיסי נסיעה לסיאם ריפ Siem Reap, העיירה הסמוכה למקדשי האנקור-ואט Angkor wat temple.  נסענו 4 שעות חזרה לפנומפן ולאחר שעה המתנה עוד 6 שעות עד לסיאם ריפ.
כזו התגודדות סביבנו ברגע שירדנו מהאוטובוס לא זכורה לי מאז הנחיתה שלי בקטמנדו בשנת 2002 שם קפצו עלינו בלי הגזמה 50 נפאלים בניסיון לשכנע אותנו לבוא למלון שלהם. בסופו של דבר עלינו על שני טוק-טוקים שלקחו אותנו למרכז העיר, סגרנו עם אחד מהם שיבוא לאסוף אותנו מחר בחמש בבוקר כדי שנגיע לזריחה אל מול מקדשי האנקור-ואט.
מקדשי האנקור-ואט נבנו לפני כמעט 1000 שנה, במאה ה- 12.

מקדשי האנקור-ואט Angkor wat temple

אומנם אני צוחק על היפאנים אבל ביום הזה הייתי יפאני ליום אחד. במעבר בין המתחמים של המקדשים השונים, ילדים רבים מנסים למכור לתיירים כל מיני מזכרות. את התיאבון הביא לי ליאון. זה היה כשיצאנו מהמתחם בו מצויים מקדשי האנקור-וואט, מקדשים מרשימים מאוד. שהזכירו במקצת את הטיקל Tikal עם המדרגות התלולות. נערה התקדמה לעברנו והציקה לנו לקנות חולצה עם הדפס של האנקור-ואט במחיר של 2 דולר לחולצה. ואז לפתע היא אמרה 3 חולצות ב- 5 דולר ולפני שהספקנו לעשות חישוב היא שיפרה את ההצעה ואמרה 4 חולצות בחמש דולר. נו, טוב, במחיר של דולר ו- 25 סנט אין ברירה, חייבים לקנות! כל אחד לקח חולצה.

מיקדשי באיון Bayon

בטח אתם מנסים להבין איפה הקטע היפאני שלי שכתבתי עליו קודם. כשיצאנו מהמתחם הזה, קפצו עלינו הרבה ילדים בניסיון למכור לנו מזכרות ושתייה. קניתי קולה, מים, שלוש מזכרות של מגנטים למקרר עם ציורים של האנקור-ואט ושני חלילים עם ציורי פרחים בתוך אריזות מעלים קלועים. מה אני הולך לעשות עם זה אין לי מושג אבל ההרגשה להיות יפאני יכולה להיות כייפית למדי.

בערב החלטנו לעשות חוויה מתקנת למסאג' האינקויזציוני שעשינו בפנומפן, והלכנו כולנו שוב למסאג' הפעם מסאג' מסורתי הדומה למסאג' תאילנדי. בעלות של 5 דולר קבלנו פינוק בין שעה הכולל משקה ג'ינג'ר חריף, שעה של מסאג' מצוין ובסוף תה ירוק בלי סוכר. היה שווה, מסאג' טוב כזה לא קבלתי בשום מקום בתאילנד.

למחרת בבוקר נסענו 4 שעות לגבול של קמבודיה עם תאילנד ומשם 4 שעות נוספות לבנגקוק בירת תאילנד. מוזר, אבל ההרגשה היא של חזרה הביתה. אולי בגלל שזה מקום שאנחנו מכירים כמו כף היד, אולי זה בגלל השניצל והתפוחי אדמה ברוזמרין בבית חב"ד.

הייתי 4 ימים בבנגקוק וביום שלישי בלילה נפרדתי ממאיה וליאון שממשיכים להודו. אני עדיין לא סגור אם הם הולכים לטייל שם או לעלות על אוטובוסים ורכבות עם הנסיעות הארוכות ביותר בשביל שיהיה להם זמן לשבור שיאים ב- PSP החדש שהם קנו ב- MBK.

הגעתי אמש לארץ הקודש אחרי חמישה וחצי חודשי טיול, טוב לחזור הביתה למרות שהטיסה עם אל-על הייתה נוראית... החברה הזו משום מה מזכירה לי את טיסות הזוועה שיש באוזבקיסטאן ואיבריה איירליינז.

תם ונשלם הטיול השישי שלי!