בורמה – יאנגון, מקדשים ופגודות בבאגאן, מנדלי ואגם אינלה

מינגלבה Minglaba (שלום בבורמזית)

  
בפעמיים הקודמות שהייתי באזור דרום מזרח אסיה (ב-2008 בויאטנם וב- 2002 בתאילנד) חשבתי לטייל בבורמה או בשמה הנוכחי, מיאנמר. אך בסופו של דבר וויתרתי.

  
הפעם בסיום חמישה חודשים של טיול שכלל חודש וחצי בנפאל עם בן דודי עידו, חודשיים בסין ועוד קרוב ל-40 יום במונגוליה עם חברתי ימית, הגעתי לבנגקוק בירת תאילנד לתפוס את הטיסה שלי חזרה הביתה.
זו הפעם השלישית שאני נמצא באזור זה והפעם החלטתי שאני מטייל בבורמה.

     
עשרה ימים טיילתי בבורמה. עם טיסה של אייר אסיה הזולה (סביבות 60 דולר לכרטיס) הגעתי בתוך שעה ורבע מבנגקוק לבירה הקודמת של בורמה, יאנגון.

ההבדלים בין תאילנד לבורמה אדירים. חוצים את הגבול ממדינה מתקדמת ומסודרת למדינה ענייה ולא מפותחת. הכבישים לא משהו, והרכבים ישנים, בתים וצריפונים עלובים והרבה תושבים בחצאיות, נשים וגברים, מתהלכים ברחוב.
הרגשתי שהגעתי לאחד המחוזות של הודו, במיוחד שחלק מהבורמזים אסיאתים וחלקם נראים כמו הודים.

  
בורמה מדינה ענקית, זהה בגודלה לתאילנד (גם בצורתה) ומונה קרוב ל-60 מליון בני אדם. אני לא מבין איפה הם מתחבאים. טיילתי בכמה מקומות, נסעתי בין ערים ולא ראיתי ערים גדולות, בעיקר הרבה שטחים חקלאיים, הרים ושטחים מיוערים וכפרים קטנים ועניים. אז איך לעזאזל, הם כמעט 60 מליון ?!

  
יאנגון מאוד ירוקה, יש בה את מרכז העיר downtown ששוכן על גדות נהר יאנגון, ובו ישנם הרבה שווקים, מרכזי קניות, פגודות ואפילו מסגדים וכנסיות.

  
ישנו את נהר יאנגון האדיר, ואגמים כמו אגם איניה Inya Lake  ואגם קנדווגי Kandawgyi Lake.

   
הדבר המרשים ביותר ביאנגון ואולי בכל בורמה הוא המקדש המקודש ביותר לבורמזים, והוא מקדש שווה-דאגון Shwedagon Paya.

זהו מקדש שנבנה לפני 500 שנה, סטופה מוזהבת (חלק זהב אמיתי וחלק ציפוי) שמתנשאת לגובה רב ונצפית מחלקים נרחבים של העיר, במיוחד בלילה כשהיא מוארת ונראית כמו להבה.

  
נפרדתי מ-5 דולר ומסנדליי ועליתי במעלית לאזור רחבת המקדש. הסתובבתי מסביב לסטופה הגדולה ובין הביתנים המפוזרים ברחבה.

לאחר כשעה יצאתי והמשכתי לטייל בעיר, נפרדתי מעוד 2 דולר בשביל להיכנס לשטח אגם קנדווגי, שלאורכו יש גשר ארוך עליו אפשר להתהלך. אווירה נעימה ושקטה, מסביב ירוק, זוגות אוהבים יושבים מתחת לעצים על גדול האגם ופגודת שווה-דגון מתנשאת ברקע של האגם.

    
באמצע הדרך פגשתי בורמזי שהוא חצי תאילנדי. שאביו נרצח ע"י המשטר הנוכחי.
אביו היה בורמזי נוצרי ולכן היה לו ידע רב על התנ"ך ועל  ישראל. הוא התעניין מאוד במנהגים יהודים וההיסטוריה שלנו.
הוא היה בחור מעניין וטיילנו ביחד בשלוש השעות הבאות ואף חזרנו למקדש שווה-דגון בערב, ע"מ לראות ולצלם את המקום בלילה. היה יפה והפעם קבלתי הסברים מלומדים מהו כל דבר. בסופו של ערב הזמנתי את ידידי לארוחת ערב ונפרדנו לשלום. חששתי שכמו בהודו הוא בסוף יספר לי על אבא חולה או אחות עם סרטן ויבקש כסף.... אבל הוא לא.

  
אחרי יומיים ביאנגון לקחתי טיסה לבאגן, בעלות של 72 דולר. טיסה של שעה ורבע (במקום 17 שעות באוטובוס בעלות של 12 דולר).

בבאגן ישנם למעלה 3000 מקדשים ופקודות מפוזרים על פני למעלה מ-40 קמ"ר.

      
נחתי בבוקר יחד עם טומי בחור נחמד מאירלנד. אספו אותנו חינם למלון בניו-באגן New Bagan. מלון של בונגלואים מפנקים ובריכה.  עניין האיסוף חינם אינו עניין פעוט. משום מה בבורמה עלות המוניות לא פרופורציונאלית לחלוטין למדינה. נסיעה של 7 ק"מ עולה קרוב ל- 7 דולר. בתאילנד, הודו, ושאר מדינות עולם שלישי, המוניות זולות. אבל כאן יש להם מחירון יפאני!

מיד אחרי ארוחת בוקר שכרנו אופניים בכ-3000 צ'אט. 1000 צ'אט זה בערך דולר. ויצאנו לרכיבה לכיוון המקדשים.

  
בשלב מסוים, טומי האירי האשכנזי, נהיה סמוק, כן... הוא נשרף מהשמש, התחיל להרגיש לא טוב, עצר במקום מוצל ואחרי שעה של מנוחה חזר על עקביו למלון. הלבנים האלו... לא רק לים אי אפשר לקחת אותם... גם לטיול בין מקדשים...
המשכתי לבד, עובר בין מקדשים נוספים, פוגש מקומיים, מפטפט איתם, אפילו סוחר איתם מה שיש לי. כמעט לכל מקדש שמגיעים מחכים לתיירים ילדים ומבוגרים כאחד, ומנסים למכור, החל מציורים, דרך גלויות ותכשיטים וכלה באוכל.

  
מבחינתי זה היה נחמד. הם לא היו מציקנים ומעיקים כמו בהודו או קמבודיה. הילדים נגשו בחינניות ובדקות הראשונות שאלו לשמנו, ומאיין באנו, זרקו מילים ומשפטים שלמדו בהתאם למדינה . אחרי זה הם עוברים למחמאות ע"מ לרכך את התייר לפני שיציעו לו את מרכולתם. ולבסוף מציעים לך לקנות משהו. לפעמים היו מלווים אותי שניים שלושה ילדים במשך 10 דקות ואף מסבירים לי מה אני רואה.

  
מכיוון שאני באמת לא צריך גלויות (יש מיילים), ולא ציורים (מה אני אעשה איתם בדיוק) ואפילו לא תכשיטים. הם היו מבקשים ממני לסחור איתם במשהו. מראש הבאתי איתי, עטים שהיו לי, מטבעות של עשרות אגורות, חצאי שקלים ושקלים, וגם מטבעות שנשארו לי ממדינות אחרות. וכך הייתי סוחר איתם ומחליף דברים, שאותם הייתי מחליף עם הילדים הבאים. סה"כ נהניתי מאוד מחברתם.

       
אחר הצהריים הלכתי לנהר ושכרתי סירה לחצי שעה ע"מ לראות ולצלם את המקדשים מכיוון הנהר. היה די מאכזב, כמעט שלא ראו את המקדשים, ואלו שכן היו רחוקים מאוד וקטנים.

לקראת השקיעה חזרתי לאחת הסטופות שאפשר לטפס עליה. כשהגעתי לשם כבר היו המוני תיירים, בעיקר אוטובוסים מאורגנים של ספרדים מבוגרים. הטיפוס הוא במדרגות תלולות לחלק העליון של הסטופה. מלמעלה נשקף נוף יפה, של המקדשים מסביב, אולד-באגן והנהר.

  
שקיעה לא הייתה כיוון שלקראת צהריים התחיל להיות מעונן. אבל אחרי היום החם הזה, לשבת למעלה ולקבל קצת בריזה נעימה, היה שווה...
 בבורמה התיירות מעטה מאוד. במיוחד בעשרים השנים האחרונות בהן החונטה הצבאית השולטת פוגעת בזכויות אדם ותיירים רבים נמנעים מלהגיע.

  
לא פגשתי כלל ישראלים. ומעט מאוד תרמילאים. בעיקר רואים קבוצות מאורגנות של ספרדים ואיטלקים מבוגרים. אבל ללא ספק, מצב התיירות של בורמה בקנטים.

  
אחרי באגן המשכתי בנסיעה של 9 שעות למנדלי Mandalay. הייתי עם שוודית ממוצא סיני העונה לשם צ'י. הנסיעה הייתה נוראית. נסענו במיניבוס עם מושבים גמדיים. וכל הדרך המיניבוס עצר והעלה או הוריד נוסעים. וכשמישהו התיישב לידי הייתי יושב מעוך. גם הנוף בדרך לא היה מרשים כלל, בעיקר שטחים מיוערים סתמיים.

      
מנדלי עצמה לא מעניינת. יש את ארמון מנדלי שאפילו לא טרחתי להיכנס אליו. אומנם העיר יותר מתוחזקת מיאנגון אבל ממש לא מעניינת. אבל מסביב מנדלי יש דברים מעניינים.

  
חברנו לנו חמישה תרמילאים, טומי האירי השרוף, צ'י הסינית משוודיה, הרולד הגרמני ואיזה שם מסובך של בלגית...
לקחתי על עצמי להיות מארגן הטיול, ולכן עשיתי סקר שוק כמה עולה מונית ליום שלם שתיקח אותנו לאמרפורה Amarapura, איניה Inwa וסגאינג Sagaing.

  
המחירים כרגיל מרקיעים שחקים. הזול ביותר היה  16 דולר של נהג שנראה די סטלן העונה לשם ז'וז'ו. הייתי צריך כבר מההתחלה להבין מהמראה והשם שכנראה לא נסיים איתו את הטיול.

מונית קטנה בבורמה. לא ממש סוחבת...

  
הוא דרש את הכסף בהתחלה, כמובן שאני עמדתי על כך שהוא יקבל את הכסף בסוף הטיול אחרי שיספק את הסחורה. וטוב שהתעקשתי על כך...

  
המונית של ז'וז'ו הייתה מונית כחולה, אחת מתוך אלפים שמסתובבות במנדלי. מונית מינאיטורית, שהרולד שנוסק לגובה של למעלה ממטר תשעים די סבל בה. היא לא הצליחה לעבור את ה-40 קמ"ש וכשהיו עליות קטנות כמו לעבור את פסי הרכבת, נאלצנו לצאת ולדחוף את הגרוטאה.

  
התחנה הראשונה הייתה אמרפורה, בה יש אגם וגשר של 1.2 ק"מ הבנוי מעצים. וזה הגשר הארוך מסוגו בעולם.  ז'וז'ו שוב התעקש שנשלם לו והתבכיין שהוא צריך לתדלק ונביא לו לפחות חצי מהסכום. למרות התרככות האירופאים שאיתי, התעקשתי לתת לו רק 3 דולר בשביל דלק ואת היתר יקבל בסוף.

חצינו את גשר U Bein's Bridge לכפר קטן בצד השני וחזרנו. כשחזרנו לא מצאנו את ז'וז'ו. אחד המקומיים אמר לנו שהוא יחזור עוד מעט. לכן ישבנו בינתיים לארוחת צהריים.

       
אחרי למעלה משעה שאנו ממתינים הבנו שז'וז'ו לא עומד לחזור. וכולם הודו לי שהתעקשתי לא לשלם מראש..
הלכנו 10 דקות לכביש הראשי, הולכים עם מאות תלמידי בית ספר שזה עתה יצאו מבית הספר, והיו מאוד חברותיים. משם תפסנו פיק-אפ לכיוון איניה. ישבנו על הגג ואיתנו נזיר ועוד מספר בורמזים שלא הפסיקו לדבר איתנו. בדרך ירדנו לראות פסטיבל הנאט הבודהיסטי שהתקיים באחד הכפרים בדרך. הרבה מקומיים עם פרחים ומנחות לאל שלהם, אווירת חג, והרבה מוסיקה או יותר נכון רעש מחריש אוזניים.

  
בסופו של דבר לא ממש הגענו לשתי העיירות שתכננו להגיע אלא לקחנו פיק-אפים שעלו גרושים (בין 200 ל-300 צ'אט לאדם) ונסענו על הציר לכיוון מנדלי, יורדים במקומות מעניינים. מדברים עם המקומיים ומטיילים בין הכפרים ובשווקים.

       
נשארתי במנדלי שבת, וביום ראשון לקחתי טיסה בת חצי שעה להאו Heho, שם חברתי לשני תרמילאים מספרד ואמריקאי אחד. חלקנו מונית בעלות של 15 דולר, לעיירה בשם ניונגשווה Nyaungshwe. שנמצאת 2 ק"מ מאגם אינלה Inle Lake .
מזג האוויר באזור זה קריר. כיוון שהוא נמצא כמעט 900 מטר מעל פני הים. שינוי מרענן אחרי יאנגון, באגן ומנדלי.

  
כשהגענו לעיירה שמתי פעמיי לאכסניית איקווריוס Aquarius inn, אכסניה משפחתית מעולה, עם אנשים מקסימים. שחוץ מארוחת בוקר מצוינת שכלולה. הם כל הזמן פינקו את אורחיהם בתה ופירות חתוכים כמו מנגו, אננס ובננה.

  
כשהגעתי לאכסניה הופתעתי לפגוש את טומי האירי האשכנזי שעדיין סבל מצריבות השמש. הוא יצא יום לפני באוטובוס, בנסיעה של 10 שעות.

       
שכרנו אופניים ודיוושנו חמש ק"מ עד לאחת העיירות ששוכנות על אגם אינלה. הדרך לשם הייתה יפיפייה. הרבה ירוק, אזורים חקלאיים, שדות אורז, שדות חמניות, כפרים קטנים על בתיהם העשויים קש, עצים ומחצלות.

  
כשהגענו לאגם התחיל לרדת גשם, אבל זה לא הפריע לנו לשכור סירה ארוכה ממונעת ולשוט בה בין הבתים הצפים ואז לחצות את האגם.

       
אורכו של אגם אינלה הוא 22 ק"מ ורוחבו 11 ק"מ. האגם די רדוד, וגם במרכז האגם רואים את הקרקעית שמלאה בצמחייה שלפעמים עולה על פני המים. חשבתי לשחות אבל המים די מזוהמים. וגם לא נעים לדרוך על קרקעית מלאה צמחייה. אבל הבאתי את ציוד הדייג שירשתי מהדייג הדגול איתי במונגוליה. ועצרנו לעשר דקות במרכז האגם וניסיתי לדוג, אבל מסתבר שיש שם רק דגים קטנים. שני המקומיים בעלי הסירה צחקו עליי. זה לא הפריע להם אחרי זה לבקש ממני את ציוד הדייג שלי כמתנה. אמרתי להם שאני מוכן לסחור איתם תמורת הסירה. הם כמובן סירבו... טוב ... מה יש לי לעשות עם הסירה, זה לא שאני יכול להגיע איתה לשדה התעופה לטיסה הבאה שלי ליאנגון.

   
חצי שעה חצינו עם הסירה את האגם ובקרנו במקדש החתולים. מקום משעמם ולא מרשים. כמה חתולים שעושים קצת פעלולים. והרבה  סוחרים שמנסים למכור דברים לתיירים.  לאחר מכן שטנו עוד 20 דקות למקדש אחר. גם הוא לא מרשים במיוחד ומשמים (אחרי שווה-דגון וים המקדשים בבאגן, שום מקדש כבר לא באמת מרשים).

בחזרה עברנו דרך הגנים הצפים, ודרך עוד בתים וכפרים צפים, צופים במקומיים ששטים עם הקנו שלהם בין הבתים או פורסים רשתות דייג כאשר הם נעזרים ברגל לחתור.
אחרי שעתיים באגם חזרנו ליבשה, עלינו על האופניים ומיהרנו לעיירה לפני שיחשיך לגמרי.

  
למחרת שכרתי שוב אופניים וטיילתי ברחבי העיירה, בשוק הגדול, ויצאתי מהעיירה לכיוון הכפרים שבכיוון ההפוך לאגם. כרגיל יש סטופות ומקדשים, שלא ממש עניינו אבל לנסוע בין הכפרים, ולראות את המקומיים ולדבר איתם הייתה חוויה כיפית.

  
אחרי יומיים תפסתי טיסה יחד עם טומי האירי המתקלף חזרה ליאנגון. עוד יום ביאנגון ולקחתי טיסה חזרה לבנגקוק.

   
לסיכום: הייתי עשרה ימים בבורמה. אומנם מבחינתי בורמה היא לא בעשירייה הפותחת של המדינות שבקרתי בהן אבל אם יש לכם זמן ואתם באזור. אפשר להקדיש למקום בין שבוע לעשרה ימים.

  
כאדם שממצה דברים יחסית מהר, ועם רף יחסית גבוה, בורמה חוזרת על עצמה. בורמה מדינה דתית ומקדשים בודהיסטים פזורים בה בכל מקום וזהו החלק העיקרי שיש לראות בבורמה. אבל אחרי כמה מקדשים בבאגן מתחילים להיות אדישים לסטופות ומקדשים ולא משנה כמה הם יפים.

  
אומנם יש את אגם אינלה שהוא נחמד, אבל רואים כאלה והרבה יותר יפים במקומות אחרים. לכן אין סיבה להגיע במיוחד בשביל האגם.

המקומות שלדעתי ייחודיים הם מקדש שווה-דאגון שביאנגון והמקדשים בבאגן.
היתר, כמו מנדלי וסביבותיה ואגם אינלה לא מיוחדים. כפרים, כפריים ושטחים חקלאיים אפשר לראות במקומות רבים. ולא מצאתי אותם שונים מלאוס, צפון תאילנד או ויאטנם..

   
אבל הבורמזים אנשים חמים וחברותיים. הרבה יותר מהתאילנדים ושכניהם. לכן חוץ מהמקדשים המרשימים. התושבים הבורמזים הם גם סיבה טובה להגיע לבורמה.

  
בבורמה אין אטרקציות, ורמת השירות לתייר נמוכה. למשל, אין אפילו כספומט אחד בכל בורמה. חייבים להצטייד בדולרים מראש. אם מגיעים בלי כסף אין איפה למשוך כסף.

  
שלום לך בורמה היה נחמד ...