מקסיקו - מונטביו, סאן קריסטובל, קניון סומידרו, ביקור בכפרים וכמעט לינץ, חופים קריבים בקנקון ומקסיקו סיטי הבירה.

נכתב ב-12 למאי, 2005

מקסיקו MEXICO, היעד האחרון במרכז אמריקה, השהות היתה קצרה, שבועיים בלבד.
חצינו את הגבול מגואטמלה ובקרנו במונטביו, איזור יפיפה שופע אגמים.

משם המשכנו לסאן-קריסטובל San Cristobal, עיירה נעימה ותיירותית עם מיבנים ישנים וצבעוניים, כיכר מרכזית גדולה עם קתדרלה מרשימה ושווקים.
בקרנו במוזיאון רפואה אנדיאנית ... משעמם !

נסענו, או יותר נכון טסנו, לקניון סומידרו עם איזה נהג ערס שנסע בדרך הררית ומפותלת במהירויות גבוהות, שם שטנו במימיו הרגועים של הנהר בין הקירות האדירים המתנשאים עד לגובה של 1000 מטר.

יום לפני כן, נסענו לקבל קצת מכות מאנדיאנים  תאבי בצע ....
זה היה במיסגרת של יום סיור בכפרים אנדיאנים באיזור CHIAPAS . יצאנו 12 תיירים עם מדריך מקומי.
החלק הראשון הזכיר לי את סיורי של¨ח בתיכון, כאשר אנו הולכים ברחובות הכפר וכל מספר דקות המדריך עוצר ומסביר על מבנה זה או אחר, על מנהגים ... די משעמם.

החלק השני היה יותר מעניין....

נכנסנו לתוך הכנסייה המרכזית בתוכה היו מקומיים רבים, נרות בכל מקום באולם הגדול, קבוצות של מקומיים עם כלי נגינה שרים, נשים שיושבות על הריצפה ומניקות את עולליהן, פה ושם תרנגולים שחורים שאמורים לקפח את חייהם בשעה הקרובה ע¨י מליקת ראשם לשם פולחן ומנהג משונה נוסף של שתיית קוקה-קולה ופנטה שהיא מצוות היום.

עד כאן הכל עבר בשלום.

לאחר שיצאנו תמר ואני מהכנסייה והגענו למרכז הכיכר, שלפתי את המצלמה והתכוונתי לצלם את מבנה הכנסייה. עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, רצו אלינו עשרות אנדיאנים, תפסו אותי בחוזקה וניסו לקחת ולשבור לי את המצלמה.

למי שטייל איתי יודע שאפשר לשפוך לי ביוב על המוצ'ילה, לקחת לי 2 סול לנסיעה של רחוב אחד,  אפילו לא לעצור לי טרמפ 24 שעות... אבל למצלמה שלי אף אחד לא יזיק, בטח בזמן שיש בה 200 תמונות שעוד לא הספקתי לגבות.

בהתחלה נסינו להסביר להם שבכלל לא צילמתי, ואף הראתי להם שאין שום תמונה שלהם.

הם באו לקראתי והציעו לי לפדות את חיי המצלמה בתשלום חד פעמי של 200 פזו (20$), טבין וטקילין, לא מקבלים לא צ'קים ולא אשראי.
באותו רגע הבנתי שכל הקבוצה הזו שכללה ברובה מקומיים בני 40+ עם לבוש מסורתי, הם בעצם חבורה של גנבים שמפחידים תיירים וכך גונבים את כספם.

מהר מאוד העניינים גלשו לדחיפות וצעקות, כאשר תמר ואני במרכז ומסביבנו טבעת של עשרות מקומיים שסגרו עלינו ולא אפשרו לנו אפילו לקרוא למדריך.

המצור נמשך קרוב לשעה עד שהם הבינו שממני הם לא יקבלו כלום והלכו.
בקיצור לינץ לא היה אבל בהחלט חוייה לא נעימה ומלחיצה.

המשכנו לקנקון Cancun לחופי הים הקריבי.
ישנו יומיים באי סמוך בשם איסלה מוחרס Isla Mujeres אי יפה עם מים בצבע טורקיז ואוירה רגועה. משם המשכנו 24 שעות למקסיקו סיטי.

מקסיקו סיטי ענקית. העיר המאוכלסת ביותר בעולם, 20 מליון תושבים!!!

ישנו סמוך לכיכר המרכזית ZOCALO, איזור עם מבנים ישנים ויפים.

בשבוע שהיינו חגגו 100 שנה לעצמאות האיזור, וכל ערב היה מופעים בכיכר.
בכיכר גם ניתן לראות רופאי אלים אנדיאנים שמבצעים טקסי טיהור על תושבים מקומיים.
ערב אחד קבלנו חינם כרטיסים לתאטרון העירוני וצפינו במופע לוליינות ופעלולים היה ממש נחמד.

בטעות נסענו לפרמידות סמוך למקסיקו סיטי, הן נחשבות לגבוהות ביותר במקסיקו. הפרמידות מרשימות, אבל האיזור יבש מדברי ומשעמם, ולכן אחרי שטיפסנו על אחת מהן שבנו לעיר.

ושוב בטעות, ביקרנו במוזיאון האנטרופולוגי בעיר, שהוא מוזיאון מאוד מושקע אבל בשבילי, משעמם מוות !!! 
כדי שיהיה פחות משעמם שכרנו מכשיר דמוי טלפון, שניתן להקיש קודים של איזורים ולקבל הסברים מוקלטים באנגלית.
נסכם את זה כך ... מכיוון שחיפשתי את ערוץ הבדיחות ולא מצאתי, השכרת המכשיר היתה מיותרת לחלוטין ולא הפחיתה מהשיעמום.

ב 11 למאי בבוקר, נפרדתי בצער רב מתמר, שותפתי בשמונת החודשים האחרונים, שגעגועיה לארץ הקודש גברו עליה והיא שבה ארצה, עברנו הרבה חויות משותפות והיה לנו כייפ לטייייל ביחד.

ואני ... אני אחרי 12 שעות, תפסתי טיסה חזרה לבולביה.

לאחר גלות של חודשיים במרכז אמריקה שבתי לדרום.
אין ספק אני אוהב את הדרום יותר מהמרכז !