לא כל הטיולים נולדו שווים, ומרוקו היא יעד כל-כך שונה, כל -כך אקזוטי, ובעיקר כל-כך מפתיע, שהוא מצליח לעורר עניין והתלהבות גם בטיילים הוותיקים ביותר.
בין הקצה של גווני החול של נופי הסהרה האינסופיים ועד לקצה השני בו הריחות והצבעים מסחררים את ראשינו בשווקים של מרקש - שם חיה מרוקו, שמספרת סיפור עתיק ומרתק, ולוקחת את המטייל הסקרן להרפתקאות מופלאות.
טיול למרוקו הוא הרבה יותר מחופשה או נופש, ומי שמחפש לרבוץ בטן גב או להתרווח לקרוא ספר במרפסת הצימר מוטב שיעבור למאמר הבא. יעד זה נועד לאוהבי החיים, הסקרנים, הערים, אלו מאיתנו שלא יתביישו להתמקח ולא יהססו לטעום. לאלו אני אומר - אל תחשבו פעמיים, צאו לדרך, ויפה שעה אחת קודם!
לפניכם תיאור של מסע מרוקני, מסע אל עבר האופק המדברי, מסע על השבטים הברברים, אל הקסבות העתיקות, אך תיאור זה שלפניכם חלקי מאוד, מהסיבה הפשוטה - מרוקו אוהבת לדבר בעד עצמה, לפעמים בשתיקה רועמת של נוף עוצר נשימה, וכל תיאור מילולי של הנופים, החוויות והמפגשים הבין-תרבותיים יחטא לעיקר. ואחרי שזה נאמר, נתחיל בחטאינו, שכן אין ברירה - בשביל החוויה המלאה, השלמה והמהממת הזו תצטרכו להגיע, ולחוות בעצמכם.
אתר מורשת עולמי של אונסק"ו, עיר מלאה ניגודים ארכיטקטוניים שתופסים את תשומת הלב ומעוררים שאלות. מי שמכיר את ההיסטוריה העשירה של רבט (Rabat), שהחלה כבר לפני 2,500 שנים, יביט בעין יודעת דבר ויהרהר לו - חילופי שלטון, הגירה, הפיכה לעיר בירה, עושר רב, אובדן התואר "בירה" וקבלתו מחדש, כל אלו מייצרים, בין היתר, דפוסי בניה שונים, והתוצאה מעניינת ומזמינה.
הכיבוש הצרפתי של מרוקו השאיר חותמו לא רק על השפה המדוברת, אלא גם על הארכיטקטורה. רואים זאת מיד ב"עיר החדשה" (Ville Nouvelle) שהוקמה בידי השלטון הצרפתי. מודרני לגמרי, מוכר מאוד לכל מערבי, אך בכל זאת ייחודי לחלוטין.
מנגד תמצאו, ואף תלכו לאיבוד בסמטאות הצבעוניות של העיר העתיקה, בין פתחים למבנים, עיטורים, מדרגות וקשתות, בעיצוב הערבי-מרוקאי שמזכיר את סיפורי אלף לילה-ולילה, ומשכיח את צרות העולם, גירוי חושים מעלף במבוך שהמטרה היא רק להמשיך לאבוד בו.
סיור מודרך יפגיש אתכם עם מקומות שככל הנראה לא תמצאו לבד, אלא ביד המקרה, ומומלץ לשמוע הסברים מיודעי דבר, כדי לקבל תמונה עגולה, רחבה ועמוקה על העיר המרתקת, עיר משכנו של המלך בארמונו המפואר, ודווקא ארמון זה תמצאו גם ללא הדרכה, אך הסיור המודרך בהחלט יעשיר את החוויה.
עוד מבצר שקשה לפספס הוא קסבה אודאיה (קסבה - פירושו "מבצר"), או קאסבה דה אודיאס (Kasbah des Oudaias), שמונח בעצלתיים מעל נהר בו רגרג הממשיך בזרמו ונשפך, ממש שם, אל האוקיאנוס האטלנטי הנושק לעיר. המבצר נבנה במאה ה-12, והיום הוא מהווה אטרקציה תיירותית של חובה, ויעידו על כך רבבות התיירים המבקרים באתר. מומלץ להתעכב רגע או שניים מול השער הראשי של הקסבה, על עיטוריו מעשה ידי אמן, המפגש בין עושר רב לכישרון עצום, וקצב העבודה המדברי שמאפשר בנייה ועיצוב שכאלו.
המוזיאון, המסגדים, מגדל חסאן, המוזוליאום, יש עוד רשימה ארוכה של מקומות שכדאי לראות ברבאט, והיא מחכה להתגלות שוב ושוב, לכל תייר ותייר מחדש.
בעוד שרבאט יושבת על הים, פס (Fez) נחבאת אל ההרים, בגובה של קרוב לשש-מאות מטרים מעלה, עמוק בפנים הארץ. כמו הרבה דברים במרוקו, גם פס נשענת על המתח בין ניגודים, או ניגודים-לכאורה. מרכז דתי מובהק ועיר קדושה לאסלאם, ובו-בעת אחד ממרכזי ההשכלה החשובים במדינה, מקום בעל השפעה פוליטית רבה לאורך הדורות, עיר השומרת על שמה גם בימינו, ולא רק כיעד תיירותי.
גם כאן תמצאו את ניגודי הארכיטקטורה השמורים להרבה מדינות שעברן המפואר נקטע או קיבל פניה ימינה במהלך כיבוש סוער בימי הקולוניאליזם, והעיר עצמה היא מפגש צמרת משולש בין צרפת, ספרד למרוקו העתיקה. הרובע העתיק, פס אל באלי, הוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
פס אל באלי - העיר העתיקה, שנבנתה במאה השמינית תחת שלטונו של אידריס השני, מרוקאי מבטן ומלידה. פס אל ג'דיד (Fes Jdid) - "פאס החדשה", אחת משלושת חלקי העיר, נבנתה מאות שנים לאחר מכן, מחוץ לחומות אל באלי, עם השפעות ספרדיות מוריות מובהקות. כמו ברבאט, כך גם כאן בנו בסופו של דבר הצרפתים מקום שיניח את דעתם של בני האצולה העשירים והאירופאים, "העיר החדשה", הבנויה לספק את צרכי הכובש שרגיל לסגנון חיים משלו.
בפס תוכלו לראות את ביתו של מוסא בן מימון, הלוא הוא הרמב"ם, שנמלט עם משפחתו מרדיפות היהודים, למסע של 10 שנים שבסופו התיישבו בעיר פס. "ממשה עד משה לא קם כמשה", גם במרוקו, אך בכל זאת ישנם לא מעט אנשים מוכשרים בסביבה, ופס ידועה באנשי מלאכה מוכשרים, העוסקים במלאכות המסורתיות, ורבים עושים זאת דווקא בסדנאות הפתוחות לעיני הציבור, בהם הם גם מוכרים את עבודת ידיהם.
עוד נקודת קיצון בגיאוגרפיה המקומית היא כמובן הטיפוס מפז דרך רכס הרי האטלס, הרים שמתעלמים מתפיסות האדם על גבולות ומדינות, וכוללים לא רק את מרוקו, אלא גם את אלג'יריה ותוניסיה. את הנקודה הגבוהה ביותר ברכס הארוך, ג'בל טורקל, נמצא במרחק שעתיים ממרקש, בגובה של 4,167 מטרים.
הדרכים המובילות מפס לעבר כפר אימלשיל (Imilchil), שנמצא בערך מחצית הגובה מג'בל טורקל, יפהפיות, וכוללות שינויים מפתיעים וקיצוניים: אחד מיערות הארזים היפים בעולם, ביתם של קופי גיבלרטר, ונקודת חובה בביקור בחלק זה ברכס ההרים העצום.
לא הרבה נופים יכולים לעצור בנו את המחשבה, להשתיק את התודעה, ולייצר מרחב שקט של פליאה תמה. המדבר יודע לעשות זאת, ומרוקו בורכה במדבר הסהרה. ההרים הגבוהים והמושלגים יודעים לעשות זאת. שוב, מרוקו זכתה גם בזאת. הים והאוקיאנוס יודעים בהחלט לעשות זאת, ואין ספק שמרוקו בורכה גם בכך.
השילוב של מים, הרים, ושקט טבעי - שילוב מנצח של שלווה פנימית, הנוף של אגם בין אלווידאן ואגמי אימלשיל, יום שלם של מעבר בין דרכים הרריות, תגליות מאחורי כל פינה, ולפתע מפגש פנים מול פנים עם אותו השקט, היופי, ההדר וההוד של הטבע הפראי.
האגם המלאכותי של אלווידאן (Bin El Ouidane) נוצר על-ידי סכר שבנייתו הסתיימה בשנת 1953, לצורך ייצור חשמל הידרו-אלקטרי. המים הרבים משקים גם את החקלאות המקומית, ועם השנים המקום הפך לגן עדן תיירותי, יופי בלתי-ניתן לערעור בין ההרים.
אגמי אימלשיל, מה יש כבר לומר, תמונה שווה אלף מילים, ומפגש פנים מול פנים שווה את הנסיעה כולה. האגמים האלפיניים, לצד העיירה הציורית הנושאת את שמם, משאירים חותם עמוק גם ממרחקים, ומושכים טיילים יודעי דבר מכל רחבי העולם.
ההמשך הקלאסי והמתבקש במסע שכזה יהיה מפגש פנים מול פנים עם הסהרה, המדבר החם הגדול בעולם, בו עוברות לא פחות מאחד-עשר מדינות, חלקן מדינות מדבריות טהורות, במדבר שהוא בית ללא פחות מ-2.5 מיליון תושבים.
ג'בל סהרו (Djabel Sarhro) הוא אחד השערים היפים למדבר, הרכס האחרון בשרשרות הארוכה הנשפכת ונעלמת לתוך מרבצי החול האינסופיים, החום האינסופי, והיופי...
רכס מרשים זה זכה להיות לא רק נקודת המעבר, אלא גם נקודת ציון בפני עצמו - המבנים הגיאולוגיים שהוא מציג לראווה מרהיבים ומסקרנים, והוא מככב בתמונות ובזיכרונותיהם של טיילים אינספור, שוב, בפני עצמו, וכנקודה שלפני.
לא רחוק נמצאים עמודי באב-עלי (Bab Ali) המפורסמים, נקודת ציון מדברית יפה, בדרך לכפר נוקוב ולעיר זגורה (Zagora), נקודת העצירה ואחד המקומות המרתקים - צומת מפגש בין אנשים, תרבויות, סוחרים ומטבע, מה שהוסיף עוד אופי על רקע צפון-הסהרה העשיר כפי שהוא.
זגורה קיבלה את שמה מהר זגורה הסמוך, עליו עוד ניתן לזהות את הריסות מבצר אלמורביד. העיר חדשה יחסית, אבל עם אווירה שמעבר לזמן ולמרחב. ככה זה במדבר, וככה זה שהעיר כולה בנויה בצבע ובחומר המקומי, ונראית כמו המשך ישיר וטבעי למדבר.
בזמנו העיר ארחה מסגד שאת מיקומו המדויק עוד לא הצליחו לקבוע, וכיום היא מארחת מדי שנה פסטיבל סופי מרשים וגם פסטיבל נוודים, כיאה לנקודת מעבר. אחד הסמלים המוכרים של העיר - השלט המצהיר: "Tombouctou 52 days" מזכיר לסוחרים-נוודים כי בדרכם לטימבוקטו אשר במאלי, יצטרכו לצעוד עם גמליהם עוד 52 ימים. מי שממהר יעדיף לשעוט על פני הדרך בתחרות ראלי-דקאר החולפת בדרך מדבר סמוכה.
כשפוגשים את המבט העמוק והחודר של בני שבט הטוארג, מגלים את המפתח למדבר. הקשר בין אנשים אלו למרחב צחיח זה מלמד אותנו שיעור או שניים בענווה, והיופי העתיק של מבטם ממשיך להתבטא גם במלבושם, בקישוטים המסורתיים, ובחיוך הרחב כאשר זה מתגלה.
רכובים על גמלים, עטורים בגלימותיהם הכחולות, הנהיגו שבט זה, צאצאים לברברים, את מסעות הסחר המדברי במשך אלפי שנים, חוצים את הסהרה מדרום ועד לחופי הים התיכון, משאירים מסורת עשירה, חלקה עקובה מדם, שהתגלגלה מחדש תחת כוח הזרוע והנשק של הכובש הצרפתי.
בימינו, חלק מאוכלוסיה שבטית גדולה זו עוסק בתיירות בנופי המדבר, בעיקר באירוח באוהלים (חלקם מפוארים למדי), אוכל, משקה, סיורים, ומבט חודר מובטחים לכל מבקר, וגם לכם. אפשר לצפות לפיתה המקומית - טאגלה (Taguella), לתבשילי דוחן ולתבשילי בשר. אל תתפלאו לטעם החלב, אם זה לא חלב עיזים, זה חלב נאקה, שמשמש גם לבישול. האירוח נוח ונעים, מותאם לתייר המערבי, אך בלי לוותר על הצביון המקומי, שלא לומר העתיק, של חבל ארץ זה ושל בני שבט מיוחד זה.
המסע עצמו לדיונות שגגה (Shgaga), חלק בלתי נפרד מביתם של בני השבט, מרהיב כמו הדיונות עצמן. הרוחב, הגובה, העוצמה - מי שעוד לא התמסר לנופי המדבר והחול, זה הזמן והמועד, שכן השילוב של הדיונות המהפנטות והאנרגיה החזקה והכובשת של בני הטוארג מעודדים את ההרמוניה וההתמסרות גם בעירוניים הנצחיים, ואם עדיין אוחזים בעבר, הרי שצפייה בשקיעה ממרומי הדיונה הגבוהה תבטל כל חשש, תמחק כל צער, ותחבר את ליבכם לפעימת המדבר השקטה והאינסופית.
הדיונות משאירות טעם של עוד, ומרגיעות את הנפש, מספיק כדי להכין אותנו למפגש עם הפארק הלאומי איריקי ואגם איריקי, שבעונה הרטובה מתמלא והופך לנקודת עשירה בחיים, מקום חניה לציפורי אגמית (סוג של עגור), אווזים, ואפילו ציפורי פלמינגו הדורים ואלגנטיים.
לאמריקאים יש את הוליווד שם הכול נבנה במקום ומפורק בסיום העבודה. להודים יש את בוליווד, שאיש אינו יודע כיצד, אך זה עובד. למרוקאים יש את ורזאראת (Ouarzazate) - "עיר הקולנוע", אתר צילומים מאוד פופולארי, שלפני שאתם תתארחו בו, ארח כוכבים בינלאומיים כמו ראסל קרואו וחואקין פיניקס בצילומי שובר הקופות "גדליאטור", ועוד עשרות כוכבים שזכו לטעום מהמדבר המרוקני, ולשוב ללוס אנג'לס לאסוף את פרס האוסקר הנכסף.
השחקנים והבמאים מתארחים, לרוב, ב"מלון אוסקר", פחות מתאים לשלנו ושכמותנו, שנסתפק במקום צנוע ועממי יותר, באווירת העיר והמדבר, מרחק נסיעה קצרה מהקסבה הקרובה - אייט בן חדו (Ait Ben Haddou).הכפר המבוצר שוכן בנוחות על אפיק של נחל ורזאראת, והקסבה, הרובע הצפוף והפנימי ביותר, השמור לשליט, על הכפר כולו הוכרזו כאתר מורשת עולמית על האדריכלות המקומית הקלאסית, עם מבני האדמה, צריחי השמירה והקסבה המרשימה.
למרות הכרזה זו של אונסק"ו, ישנו חשש כי המקום יינטש על-ידי האוכלוסייה הברברית המקומית שכן הם סובלים מכמות משקעים ההולכת ופוחתת, אך ייתכן מצב בו המקום יהפוך למוזיאון לשימור המורשת האדריכלית. הדברים ייקבעו בקצב המדברי - לאיטם, וימים יגידו.
גם אתר זה זכה לארח לא מעט כוכבי קולנוע, ולפני המצלמות שלנו הגיעו אליו צלמים של קלאסיקות כמו "ישוע מנצרת" (1977) ו"קונדון" של מרטין סקורסזה האגדי, וסרטים מודרניים יותר כמו "ממלכת גן עדן" (2005) והסרט "בבל" (2006).
למרות הפופולאריות והחיזור ההוליוודי רב השנים, האזור עדיין נסתר ומלא בהפתעות, ויודעי דבר יוכלו להביא אתכם למפגשים ייחודיים עם נופים וכפרים חבויים, דרכי נוף מרתקות, ואל מכרות הכסף העשירים של חבל ארץ זה, שישפכו קצת אור על התכשיטים המרתקים של השבטים המקומיים.
לא מעט נקודות במסע זכו לתואר "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו, אך בעוד שחלקן דורשות הסבר ומעמד, הרי ש"העיר האדומה" מרקש מדברת בעד עצמה גם למי שלא מכיר את ההיסטוריה, הארכיטקטורה וסיפורי הכיבוש והלחימה של עם זה.
יש מספר רב של אתרי חובה במרקש, שכל אחד מהם עולם ומלואו. ניקח טעימה ממספר אתרים ומונומנטים, ונשאיר לדמיון יד-חופשית וסקרנית להמשך המסע לגילוי מרקש - אחד מיעדי התיירות המרתקים בנמצא.
גני מנרה (Menara gardens) - צמחיה, מים, ועיצוב נבון, גנים עירוניים אלו הם פעימה של חיים ומחמיאים לנוף הכללי בצורה שקשה לתאר. הרבה מחשבה הושקעה בעיצוב המרחב של מנרה, בניצוחו של שליט אימפריאלי חזק - עבד אל-מו'מין, שהרחיב את ממלכתו עד מצריים וספרד, ובאהבתו מה רבה לבנייה ומונומנטים השאיר אחריו, מעבר להיסטוריה עשירה מאוד והשפעה שמהדהדת עד ימינו, לא מעט ארמונות וגנים.
המילה מנרה משמעותה "מגדלור", למרות שטכנית אין כזה בגן, וגם אין ים, כי אם אגם מלאכותי גדולה המוקף במטעי זיתים שהושקו במערכת השקיה מתוחכמת, שם דרשה מחשבה רבה, עם מים שהגיעו מההרים שסביב. עם כל התכנון המוקפד, כל מה שנותר לכם הוא להתהלך ולהתמסר, לצליל, לריח, לאוויר, למראות, ולגלות את הגנים המפורסמים בעצמכם.
אחד מסמלי העיר המובהקים ביותר הוא מסגד הכותובייה (Koutoubia), ברובע מדינה של מרקש הגדולה, מסגד מרשים ומטופח, בנוי לתלפיות, עם תשומת לב לפרטים הקטנים, שמושכים את תשומת לבם של הערניים שבינינו.פרט פיקנטי ומעניין הוא הארכיטקטורה, הבחירה לבנות את המסגד עם 6 חדרים זה מעל זה. מטרת הבנייה היא הסתרה - לוודא כי עין הציבור לא תיפול דרך החלונות לתוך הרמונו של המלך, וכיום בשירות "גוגל ארט'" (Google Earth) - שירות מיפוי וצפייה בכדוה"א דרך לוויינים עם התוכנה של גוגל, הגישה לחלק זה במפה חסומה בפני מרוקאים.
הרחבה הגדולה והגנים הפזורים מוארים לעת לילה, והאבן האדומה ממנה נבנה המסגד משפיעה על האווירה גם ביום וגם בלילה, וכדאי להכיר את המקום בשני הזמנים.
מלאח (Mellah) - שם כולל לרובע יהודי במרוקו, החל מהראשון (שנבנה בעיר פאז), והרובע היהודי של מרקש, שהוקם למעלה ממאה ועשרים שנים מאוחר יותר, וכיום מיושבים המלאחים על ידי מוסלמים מרוקאים.
בעבר: ספונים בצל החומות ומוגנים מהטרדות, הרובע היהודי, מבודד בחומה, עצמאי, עם בתי כנסת, לימודים ומסחר עצמאיים, וצפיפות אדירה. בימינו הגטו היהודי-מרוקאי של מרקש מושך לא רק תיירים וטיילים יהודים, אך לנו כמובן יהיה למפגש עם רובע זה הבנה, תחושה וחוויה עמוקה יותר.
הרובע אינו עשיר, ובעלי מלאכה רבים עובדים בשוק הפעיל, ומציעים את מרכולתם המסורתית לעוברים והשבים, רובם ככולם תיירים הנבלעים ובולעים את המקומיים המשייטים במלבושם המסורתי או המודרני.
כמו אז, גם היום, היהודים נחשבים לעושי-פלאים בכלכלה ובמסחר, והיועץ הכלכלי של המלך מוחמד השישי, המולך במרוקו נכון לכתיבת שורות אלו וכבר משנת 1999, הוא מרוקאי ממוצע יהודי, מר אנדרה אזולאי, ששמר על תפקידו כיועץ בכיר למלך עוד בימי כהונתו של המלך חסן השני, אביו של מוחמד.
מספרים כי גם היום, כאשר נכנס למדינה אדם הנושא על דרכונו את השם אזולאי ימצא את עצמו מול יחס מיוחד, ועלול להינתק מהקבוצה והמדריך, ולמצוא עצמו מובל בלימוזינה ברחבי העיר. אגדה אורבאנית? תשאלו את אזולאי.
כיכר ג'אמע אל-פנא (Jemaa el-Fnaa) הגדולה, הססגונית והמפורסמת, ובצדק, מציעה, שלא לומר מחייבת מפגש עם האקזוטיקה המקומית, בעיר שמפגישה באלגנטיות בין מזרח למערב. מעבר לתנועה ערה של כלי רכב, הולכי רכב ורוכבי סוסים, ביום תמצאו שם בעיקר דוכני שתייה קלה, סוחרי נאדי-מים מקומיים, וצעירים המציגים לראווה קופים שלכדו ואזקו בשרשראות, חרף החוק המרוקני המגדיר קופים אלו כמוגנים, לעת ערב המרחב משתנה.
לקראת שעות בין הערביים מתכנסים בכיכר אנשים מכל הסוגים והמינים, נציגים לא רשמיים של תרבויות המקום, ובין דוכני המזון המקומי תמצאו גם קוראים בקלפים שיקראו את קלפיהם בשפתם בלהט האמונה, מרקידי נחשים שמדברים ללבבות האדם עם שפת המוסיקה ומרטיטים את יצר הסקרנות האנושית והפחד הטבעי, מספרי סיפורים בעלי הבעות ואינטונציה שחוצים את גבולות השפה, ומספר הופעות ומופעים שקטונתי מלהגדיר במילים.
עד כדי כך מגוונים, מרשימים ומקוריים מופעי הרחוב בכיכר, שאונסק"ו יצאה בהכרזה על קטגוריה ייחודית שהחלה בכיכר זו - לשימור המורשת האנושית והמוחשית.
התהליך המבורך החל כיוזמה מקומית נגד רעיונות של פיתוח כלכלי שהיה מסלק את הריכוז העצום של נקטר מסורתי עסיסי ומרטיט זה, ניצחון של אקטיביסטים חברתיים בשיתוף-פעולה עם ארגון בינלאומי גדול.
כאשר הערב הופך ללילה, יותר ויותר דוכני אוכל צצים ופותחים את מרכולתם לבאי הכיכר, והסבלנים שביניכם יוכלו ליהנות ממסע טעימות עשיר ומרתק.
על שמן הארגן ותופעת העזים מטפסות-העצים עוד לא שוחחנו, מה גם שלבקבוקי הבירות המקומיות, המפתיעות והמוצלחות לא צללנו עוד, וגם נדמה שהתבלינים והתבשילים המסורתיים המוכרים בחלקם גם בארץ בשמותיהם האקזוטיים נשכחו בין השורות. אף ניתן, ובצדק, לומר שלכאורה מרבית היעדים שטיול מאורגן למרוקו כוללים - לא תוארו.
לא בכדי הדבר; הרי שחבל להכביר במילים, כמו בתבלינים - הבחירה והמינונים ישפיעו על איכות הטאג'ין, והרי בכל הנוגע למה שצריך בשביל לעורר את תאוותנו הוא הניחוח המופלא, אותו צליל מרוקאי מסולסל ומדברי, קסום ומפתה, שיוביל אותנו צעד אחד קדימה למפגש של כל החושים עם מרוקו היפה.
אז הקיץ הזה, בעוד הצרפתים מגיעים לכבוש את חופי ישראל ואתרי התיירות שלנו, ומד הטמפרטורה מתחיל לעלות, סעו אתם למרוקו הרחוקה והקסומה, מדינה שעברה תחת כיבוש צרפתי סוער, שמרה על צביונה העתיק, ומציעה שילוב של קצוות רחוקים, מפגש הרמוני בין חלקים שעל-פניו לא יוכלו להתאחד לעולם - המזרח, המערב, והתרבויות שביניהם, לאחד המסעות הקסומים שחוויתם עד כה.
מגוון מלונות עצום במחיר לכל כיס.
דואגים לביטוח מקסימלי בשבילך.
טיולים מכל סוג: משפחות, עומק תרבותי, אתגרי ועוד
כל סוגי הרכב, לכל סוגי הטיולים ובמחירים נמוכים.
